מדוזה היא בעל חיים ימי, רב־תאי, חסר חוליות ופרימיטיבי, השייך למחלקת מדוזות סוכך (Scyphozoa) במערכת הצורבים. במחלקה זו יותר מ-200 מינים, שכולם חיים בים. למערכת הצורבים משתייכות גם שושנת הים והאלמוג. מערכת הצורבים משתייכת לקבוצת הנבוביים.השם מדוזה הושאל מהדמות מהמיתולוגיה היוונית שהייתה דמות נשית מפלצתית עם נחשים מתפתלים במקום שיער.
מבנה המדוזה
גוף מדוזת הסוכך הוא בצורת פעמון. מבנה המדוזה בסיסי ביותר, אין לה ראש, רגליים, סנפירים או לב. במקום מוח יש לה רשת עצבים ראשונית בלתי מפותחת. גוף המדוזה עשוי שתי שכבות, חיצונית ופנימית. בין שתי השכבות מצויה שכבה ספוגית שרובה מים. במרכז השכבה המרכזית הפנימית מצוי חלל הקיבה. חלל זה משמש הן לתזונה והן לרבייה. בתחתית הגוף מצוי קנה ובקצהו פה, המוביל אל חלל העיכול. הפה משמש גם כפי-טבעת, כלומר משמש הן לתזונה והן לפליטה. מן הקנה יוצאות ארבע זרועות ציד, המתפצלות בהמשך חיי המדוזה לשמונה. לאורכן יש רבבות תאים צורבים המשמשים הן להגנה והן לציד של דגיגים, סרטנים ואצות מים. תאים צורבים נמצאים גם בתוך חלל העיכול, והם ממשיכים בפעולת השיתוק וההמתה של טרף שלא הומת קודם לכן.
המדוזה המצויה מגיעה לגודל של עד 60 ס"מ. צבעה לבן, צהבהב או תכלכל. סביב כיפתה היא מעוטרת במעין זר כחול כהה. המדוזה מוכרת בעיקר בשל פגיעתה הצורבת במתרחצים לאורך חופי הים. לעתים בעת סערה מושלכות מאות מדוזות אל החוף. אפשר להיפגע מצריבת המדוזה הן בעת שהיא במים והן על החוף.
מחזור חיים
למדוזות מחזור חיים כפול - שלב מיני פלאגי (שוחה חופשית) ושלב א-מיני ישיב (מחובר למצע כגון סלעים ועלים). המדוזות צדות את טרפן באמצעות תאים צורבים - נמטוציטים - המצויים בארבע זרועות הציד שלה, שהן המשכו של הקנה. תאים אלו כוללים שוט שנשלף בעת זיהוי הטרף, חודר לתוכו ומשמש מעין מזרק להחדרת הארס המשתק. בהמשך מתפצלת כל זרוע ציד לשתיים. בשלב זה יש למדוזה שמונה זרועות אך מיפתח הקנה נסגר ואינו מאפשר קליטה של דגיגים וסרטנאים. התזונה בשלב זה מתבצעת על ידי נקבים זעירים רבים המצויים לאורך הזרועות, הקולטים פלנקטון ובעלי חיים מיקרוסקופים, היישר לחלל הקיבה.
רבייה
מדוזות באקווריום של מונטריי' קליפורניההמדוזה מתרבה על ידי רבייה מינית. בחלל הקיבה, הוא החלל המרכזי של גוף המדוזה הנקבה, נמצאות הביציות. תאי הזרע שנפלטים מגוף הזכר צפים במים עד שהם נשאבים אל תוך חלל העיכול של הנקבה ומפרים את הביציות. מכל ביצית מתפתח יצור בשם פגית (פלאנולה). הפגית צפה במים עד שהיא נצמדת לסלע, קרקעית או משטח יציב כלשהו. כעת מתפתח פוליפ, מעין גוף מרכזי וממנו יוצאות זרועות רבות. מאוחר יותר מתכנסות הזרועות פנימה ומתפתח מבנה שיכול להזכיר ערמת צלחות (כל צלחת כזו נקראת אפירה). כל צלחת כזו תיפרד מאוחר יותר ותהפוך למדוזה עצמאית.
אבולוציה
במשך מאות שנים לא נחשבה המדוזה לבעל חיים. מלומדים בתקופת הרנסאנס החשיבו אותה לצמח. במאה ה-18 הסכימו המלומדים להכניס את המדוזה להגדרה של "זאופיטה" - יצור כלאיים בין צמח לבעל חיים. מהמאה ה-19 הוגדרה המדוזה חד־משמעית כבעל חיים, לאחר שנמצא שהיא מתפתחת מביצית מופרית, ואיבריה מתפתחים משתי שכבות רקמה בסיסיות: אנדותרמה ואקטודרמה. לבעלי החיים המפותחים יותר יש שכבה נוספת הנקראת מזודרמה, אך היעדרה של זו אינו פוסל את המדוזה מלהיות בעל חיים.
מעריכים כי אבי אבות המדוזה, כמו גם בעלי חיים ימיים מפותחים יותר, היה סוג של תולעת זוחלת, שחייתה במים לפני כ-600 מיליון שנה. עם התפתחותה של תולעת זו היא החלה לעכל מזון ולא רק לשאוב אותו באופן פסיבי. אחדים מהמינים שהתפתחו מתולעת זו החלו לטרוף אלה את אלה. אלה שיכלו להתגונן שרדו. אחרים גדלו מאוד כאסטרטגיה של הגנה. יצורים שפיתחו ראש ואמצעי ראיה יכלו להבחין בסביבתם ולהתמצא בה.
תקופה זו, לפני כ-540 מיליון שנה, נקראת התקופה הקמברית, ובה חלה התפרצות גדולה של מינים רבים של בעלי חיים, מהם שהפכו לדו־צדיים, בעלי גאומטריית גוף סימטרית ויכולת תנועה והתמצאות עדיפים.
המדוזה לעומתם פיתחה אסטרטגיית הגנה של הצמדות לקרקעית והגנה על עצמה באמצעות תאים צורבים. לפיכך נותרה המדוזה בעל חיים חד־צדי. למעשה, אם נפרוס את המדוזה לפרוסות רוחב, כל פרוסה תהיה זהה לאחרות. האב הקדמון המשותף למדוזות של היום היה קיים כבר לפני 543 מיליון שנה.
עדות למוצא המשותף לצורבים ולבעלי החיים הדו-צדדיים, היא מערכת גנים המגדירה את הציר ראש-זנב ומערכת העצבים שכמעט זהה למצוי בדו־צדיים.
סוגי מדוזות
חוטית נודדת - נפוצה בים התיכון. גודלה כ-20 עד 60 ס"מ וצבעה לבנבן-תכלכל.
מדוזה סרפדית פאסיפית
מדוזה סרפדית אטלנטית
פלגיה זוהרת - מגיבה בזוהר זרחני לתאורה, כולל תאורה אולטרה סגולה.
אורליה כחולה
מדוזה קסדתית
מדוזת הסוכך
קנוקנית הכובע
אירוקנג'י
*קרדיט לויקיפדיה!*
מה לעשות עד קבלת העזרה המקצועית?
- אם מדוזה או פיסת רקמה של מדוזה נצמדה לגופכם, הסירו אותה בתנועת הרמה (רצוי עם מקל או כלי אחר).
אל תגרדו את הרקמה - פעולה כזו עלולה להפעיל תאים צורבים נוספים.- שטפו את האזור היטב במי ים כדי להסיר את השאריות שעל עורכם.
אל תשטפו במים מתוקים! מים מתוקים גורמים לתאים להפריש את הארס המצוי בבלוטות.- אם יש בידכם חומץ שטפו בו את האזור שנפגע. החומץ משתק את פעולתם של התאים הצורבים.
שימו לב!
גם מדוזה מתה שנסחפה אל החוף עלולה לצרוב. תאי הצריבה שלה עדיין עשויים לפעול ולשגר את העוקצים ואת הארס.
בתודה לאתר מט"ח .
תמונות: