"סמל לאומי" עבור סין ודמותה מופיעה על מטבעות זהב סיניים.
משמעות השם הסיני "דוב-חתול" הכינוי המקובל במערב נגזר משמו של יונק אחר דביבון פנדה, בעבר נהגו לכנותה דוב מנומר.
מראה:
אורכו של דוב הפנדה 1.5 מטר מהחרטום ועד לזנב, רגליה שחורות, גופה שחור ולבן כשהראש לבן למעט האוזניים השחורות והעיניים המוקפות בכתמים שחורים דמויי משקפיים. לפנדה הענקית יש כף רגל מיוחדת עם בוהן וחמש אצבעות. ה"בוהן" היא למעשה התרחבות של עצם שורש כף הרגל. סטיבן ג'יי גולד כתב מאמר על כך ואחר כך השתמש בכותרת המאמר "בוהן הפנדה" לשם ספר שהוא אסופת מאמרים.
תזונה:
על אף שסיווגה הטקסונומי משייכה לטורפים הפנדה ניזונה כמעט אך ורק מצמחים, למעשה, היא אוכלת כמעט אך ורק חזרן. טכנית, כמו בעלי־חיים רבים אחרים הן אוכלי־כל שכן ידוע שהפנדות אוכלות ביצים, והן אוכלות גם חרקים כחלק מתזונת החזרן שלהן. אלה הם מקורות הכרחיים לחלבון. תופעה אופיינת לפנדות: אוזניהן מתנועעות בזמן שהן לועסות.
סיווג טקסונומי:
הפנדה היא בעל חיים יונק. עד היום לא הצליחו המדענים לקבוע את סולם ההתפתחות האבולוציוני של הפנדות. חלקם טוענים שהפנדות הראשונות הופיעו לפני 600 אלף שנה, אך האחרים מאמינים שהם חיים על כדור הארץ זה 3-1 מיליון שנים. היא גם קרובה רחוקה של הדביבון הפנדה, אך השם המשותף נבע מסוג התזונה המשותף לשניהן (אכילת חזרן). השם פנדה ניתן לה כשנתגלה הקשר עם דביבון הפנדה ב-1901.במשך שנים רבים הסיווג הטקסונומי של הפנדה היה נתון במחלוקת, כיוון שגם למין "פנדה ענק" וגם למין "דביבון פנדה" יש מאפיינים הן של דובים והן של ראקוניים. עם זאת, בדיקות DNA הראו כי הפנדה הענק היא דוב אמיתי השייך למשפחת הדוביים (Ursidae). הדוב הקרוב ביותר אליה גנטית הוא דוב המשקפיים מדרום אמריקה. בעוד שדביבון הפנדה שייך לראקוניים (Procyonidae).
הפנדה הענק בתרבות האנושית:
התיעוד הראשון של דובי הפנדה בתרבות האנושית הופיע בסין כבר לפני 3,000 שנה, אך למערב הם התגלו רק ב-1869 מדיווחיו של המיסיונר הצרפתי ארמן דוויד שהביא אותם לפאריס בתום ביקור בסין. המין פנדה ענק הוא כבר שנים רבות חביב הקהל בחלקו משום שלפנדה יש הבעת פנים חביבה דמוית פני תינוק. לפיכך, נפוצו גם דובי צעצוע הדומים לפנדה. העובדה שבדרך כלל מציירים אותה רוכנת ואוכלת בשלווה עלי חזרן בניגוד לדימוי של הדוב כצייד מוסיפה לתדמיתה התמימה.
שימור:
הפנדה היא חיה בסיכון והפכה בשנים האחרונות לסמלם של בעלי החיים שנמצאים בסכנת הכחדה. הפנדה נמצאת בסיכון גבוה בשל איבוד נמשך של בית הגידול ובשל פוריות נמוכה מאד. הפנדה היא הסמל של הקרן העולמית של חיות הבר (WWF) ארגון השימור הגדול ביותר
לפי הערכות, רק 1,000 פנדות חיות בטבע בדרום סין. מ-1963 נולדו בשמורות הטבע ובגני החיות בעולם 256 פנדות בלבד; רק 96 מהן שרדו יותר משנה. בניסיון למנוע את היעלמות הדובים המכונים "המאובנים החיים" - הקימה ממשלת סין 11 מרכזים לרביית פנדות ואסרה על ציד הדובים. המרכז בצ'נגדו נחשב למוצלח ביותר מבין המוסדות שנפתחו ב-20 השנים האחרונות.
מספר הלידות של דובי הפנדה המוחזקים במרכז נחשב לגבוה בעולם - 35 פנדות, שהמימון להחזקתן מגיע מממשלת סין ומחברות פרטיות. עם זאת, תוצאות שיאפשרו להחזיר את הדובים לסביבה הטבעית שלהם עדיין לא נרשמו.
השאלת דובי פנדה לגני־חיות אמריקנים ויפניים היוותה רכיב חשוב בדיפלומטיה של הרפובליקה העממית של סין בשנות ה-70 של המאה ה-20 והייתה מסממני חילופי התרבות הראשונים שבין סין הקומוניסטית למערב. אך בשנת 1984 הפסיקו הפנדות להיות סוכנים של דיפלומטיה. במקום זאת, החלה סין להציע פנדות להשאלה של עד 10 שנים בלבד. בשל השאלה כזו נדרש גן־החיות לשלם עד מיליון דולר לשנה ולחתום על התחייבות שכל גור שייוולד בתקופה זו הוא רכושה של סין העממית. תביעה משפטית שהגישה "הקרן העולמית של חיות הבר"" ב-1988 אלצה את "אגף הדיג וחיות הבר" בממשלת ארצות הברית לחייב גני־חיות בארצות הברית המעונינים לייבא פנדות לוודא שחצי מהתשלום לסין יופנה למאמצי שימור של הפנדה ובית הגידול שלה לפני שהאגף יאשר את יבוא הפנדות.
הירשם כדי להגיב לנושא
