''וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא''
כיצד שכנע הכפרי להרב ישראל רוזין לברכם בגשמים
יהודים פשוטים, בני כפר, באו פעם להרבי רבי ישראל מרוז'ין ז''ל. השנה שנת בצורת היתה ובקשו ממנו שיברך אותם שירדו גשמים. אמר להם הצדיק: ''הרי כתוב בתורה: ''אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ...: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם'' ('ויקרא' כו ג). נענה אחד הכפריים ואמר: ''מה הרבי מספר לי מעשיות על תורה? כן תורה, לא תורה, אנו זקוקים לגשם''!
מששמע הצדיק מיני דבורים כאלה, עזב אותם והלך להכנס לחדרו, בלי להשיב להם דבר.
נזדרז אחד מהם, רץ אחר הצדיק ואמר: ''רבינו! הלוא בתורה הקדושה כך כתוב: ''לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא'' ('שמות' טז). כלומר: בין אם ''יֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי'' ובין אם לא ילך, הקדוש ברוך הוא מבטיח שינשאו וירימו'' (''אֲנַסֶּנּוּ'', מלשון: ''נֵּס לְהִתְנוֹסֵס'' 'תהלים' ס ו). דברים תמימים אלה שיצאו מלב יהודי פשוט השפיעו על הצדיק. חזר אליהם וברכם: ''יהי רצון שהשם יתברך ישמע בקשתכם ויוריד גשמיכם בעתם''. והכפריים יצאו מאתו שמחים וטובי לב. ('ספורי חסידים' לרב שלמה יוסף זוין).
תהנו..