סיפר רבי נחמן:
מעשה בשני קבצנים שהסתובבו בעולם אחד יהודי והשני גרמני
ולמד היהודי את הגרמני שיעשה את עצמו כמו יהודי והיהודים הם רחמנים וירחמו עליו.
וכיון שבא סמוך לפסח למדו איך שיתנהג בכל הסדר, שעושין קידוש ורוחצים ידים, רק שכח לומר לו שאוכלים מרור.
וכיון שבא להסדר רעב מכל היום, ומצפה שיאכל הדברים הטובים שאמר לו היהודי, אבל נותנים לו חתיכת כרפס במי מלח
ושאר הדברים הנוהגים בסדר, ואומרים ההגדה. וכבר הוא בעינים צופיות לאכילה, והוא שמח כבר שאוכלים המצה.
פתאום נותנים לו מרור, ונעשה לו מר בפיו, והוא חשב שזהו הסעודה שרק זה אוכלים.
ברח תכף במרירות ורעבון, וחשב אל עצמו יהודים ארורים אחר כל הטכס נותנים לו זה לאכול, מרור.
ובא לבית המדרש וישן. אחר כך בא היהודי בפנים שמחות שבע מאכילה ושתיה ושאל את הגרמני איך היה הסדר.
וסיפר לו הגרמני בכעס מה קרה. אמר לו הוי גרמני שוטה אם היית מחכה עוד מעט היית אוכל כל טוב כמוני.
כן הוא בעבודת השם שצריך בהתחלה לסבול מרירות כי זיכוך הגוף בא במרירות אבל האיש חושב שתמיד יהיה
רק מרירות על כן בורח תכף ומי שזוכה להמתין מרגיש אחר כך כל מיני חיות ותענוג.
ההמתנה היא מתנה
מתוך כוכבי אור