מציג תוצאות 1 עד 3 מתוך 3

אשכול: חודש אלול!חודש הסליחות!

  1. #1
    Mr.Killer Mr.Killer מנותק ותיק
    תאריך הצטרפות
    09/01/05
    הודעות
    1,655
    קיבל לייק
    2 פעמים

    חודש אלול!חודש הסליחות!

    בס"ד
    הינה הגיע אלנו חודש אילול חודש הסליחות,ראש השנה,יום כיפור הגיע הזמן לבקש סליחות
    מי בורא עולם חברים הינה כמה דברים שטוב שתדעו ואשרייכים מי ילך אפילו פעם אחת
    ואשריי האיש אשר ילך כל יום ויום... אישית אני עושה זאת...

    הקדמה

    אלול הוא החודש השנים עשר, המסיים את השנה בלוח העברי. ולכן במסורת היהודית הוא נחשב לחודש של חשבון נפש על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה והימים הנוראים* הפותחים אותה. ומכאן המנהג להתחיל באמירת סליחות בחודש אלול: בעדות המזרח מתחילים לומר סליחות למחרת ראש חודש אלול, ובקהילות אשכנז – במוצאי השבת שלפני ראש השנה.** את הסליחות אומרים בבית הכנסת במרבית הקהילות בימי החול בלבד (ולא בשבתות). במהלך כל חודש אלול, אחרי תפילת שחרית (תפילת הבוקר), נוהגים לתקוע בשופר, כדי לעורר את האנשים לסליחה לקראת הימים הנוראים.

    * הימים הנוראים: כינוי לראש השנה וליום הכיפורים, ויש הכוללים בימים הנוראים גם את עשרת הימים שביניהם (א-י בתשרי, "עשרת ימי תשובה").
    ** אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשבוע, נוהגים בעדות אשכנז להקדים את אמירת הסליחות לשבת שלפני האחרונה בחודש אלול.


    מה הן הסליחות?

    הסליחות הן תפילות מיוחדות הנאמרות בבית הכנסת בימי החול (בלבד) בחודש אלול (כמוסבר בקטע הקודם) ובעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי. את הסליחות אומרים בשעות הלילה או בבוקר, לפני תפילת שחרית (תפילת הבוקר).
    הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים* העוסקים בבקשת סליחה על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה לאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו. בקשה זו לרחמים ולסליחה מבוססת על מידות הרחמים של ה', שאותן מזכיר המתפלל פעמים אחדות במהלך הסליחות על-פי הכתוב בספר שמות (פרק לד פס' 6-7):**
    " ה', ה' אֵל רחום וחנון, ארך אפיים*** ורב חסד ואמת.
    נוצר (=שומר) חסד לאלפים, נושא (=סולח) עוון ופשע וחטאה…"
    לאחר אמירת פסוקים אלה מבקש המתפלל: "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח [וסלחן] ורב חסד …".
    המנהג להזכיר את מידות הרחמים של האֵל בסליחות הוא מנהג עתיק, המופיע כבר בתלמוד הבבלי (שנכתב לפני 1,500 שנה בערך). מאז תקופת התלמוד נוספו לסליחות פיוטים שונים העוסקים בהודאה בחטאים ובבקשת סליחה ורחמים. הפיוטים נכתבו בדרך כלל בחרוזים עם פזמון חוזר. פיוטים רבים מבוססים על שיטת האקרוסטיכון: האותיות הראשונות של כל שורה יוצרים צירוף בעל משמעות: אותיות הא"ב, שמו של מחבר הפיוט ועוד.
    בסליחות מזכירים את זכויותיהם של אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב – ומבקשים שזכויות אלה יסייעו גם לנו, כצאצאי האבות. יש גם קטעי סליחות המזכירים את הצרות והרדיפות של עם ישראל בתקופת הגלות, וכוללים בקשה לרחמים ולישועה.


    * פיוט: מילה מן השפה היוונית שפירושה: שיר.
    המושג "פיוט" מתכוון לכל שירת הקודש בעברית, שתחילתה בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. מארץ ישראל עבר הפיוט לבבל, לספרד ולצפון אפריקה. במקביל הגיע הפיוט גם לארצות אירופה – לאיטליה, לצרפת ולגרמניה.
    בספרד של ימי הביניים הגיע הפיוט לשיא התפתחותו, וכלל גם חריזה וגם מקצב. הפיוטים קישטו את התפילה בבית הכנסת, אך שימשו גם מחוץ לבית הכנסת, כגון – בחתונה, בברית מילה ובסעודת שבת.
    ** מידות הרחמים של האל חוזרות - בצורה מקוצרת- בספר במדבר (פרק יד פס' 18).
    *** ארך אפיים: ביטוי מקראי שפירושו: מתאפק שלא לכעוס, סבלני.





    הפיוט "אדון הסליחות"

    "אדון הסליחות" הוא אחד מפיוטי הסליחות הידועים (שנתחברה להם גם מנגינה).
    שמו של מחבר הפיוט אינו ידוע.
    הפיוט נכתב בחרוזים, והוא כולל פזמון – שורה חוזרת: "חטאנו לפניך – רחם עלינו".
    "אדון הסליחות" נכתב בשיטת האקרוסטיכון – לפי אותיות הא"ב: האותיות הראשונות בכל שורה מצטרפות ל- 22 אותיות הא"ב.
    שים לב להזכרת הברית עם האבות (אברהם, יצחק ויעקב) בפיוט.

    "אדון הסליחות / בוחֵן לבבות
    גולה עמוקות / דובר צדקות(1)
    חטאנו לפניך – רחם עלינו.
    הדור בנפלאות / ותיק בנחמות
    זוכר ברית אבות / חוקר כליות.(2)

    חטאנו לפניך – רחם עלינו.
    טוב ומטיב לבריות(3) / יודע כל נסתרות
    כובש עוונות(4) / לובש צדקות
    חטאנו לפניך – רחם עלינו.
    - - - - -
    פועל ישועות / צופה עתידות
    קורא הדורות / רוכב ערבות(5)
    שומע תפילות / תמים דעות(6)
    חטאנו לפניך – רחם עלינו."

    (1) גולה עמוקות: יודע דברים עמוקים, נסתרים (על-פי איוב יב, 23)
    דובר צדקות: מדבר דברי אמת ומקיים את הבטחתו (על-פי ישעיהו סג, 1).
    (2) חוקר כליות: חוקר ובוחן את מחשבותיו הנסתרות של האדם. בעת העתיקה האמינו, שהמחשבות והמצפון של האדם נמצאים בכליות.
    (3) לבריות: לאנשים. ברייה = אדם.
    (4) כובש עוונות: סולח על העוונות, החטאים.
    (5) קורא הדורות: יודע מה יקרה בדורות הבאים - וכאילו קורא לכל דור לבוא בזמן המיועד לו (על-פי ישעיהו מא, 4).
    רוכב ערבות: רוכב על עננים (על-פי תהלים סח, 5).
    (6) תמים דעות: דעותיו תמימות, שלימות ונכונות.


    ההשכמה לסליחות

    המנהג לקום בשעות הלילה המאוחרות, לפני עלות השחר, כדי לומר סליחות – נזכר כבר בבבל, במאה ה- 9 לספירה: "ומשכימים בכל יום לבתי כנסיות (=לבתי כנסת) קודם… השחר, ומבקשים רחמים".
    גם כיום יש המשכימים קום לאמירת סליחות לפני עלות השחר, ויש האומרים את הסליחות בשעות הלילה המאוחרות.
    בקהילות רבות בימינו (בעיקר קהילות אשכנז) אומרים את הסליחות הראשונות של מוצאי שבת (שלפני ראש השנה) סמוך לחצות הלילה, ובימים האחרים אומרים סליחות בבוקר, לפני תחילת שחרית (תפילת הבוקר), כדי שלא לשבש את יום העבודה (והלימודים) הרגיל.




    ועוד כמה דברים על הסליחות – ועל הסליחה…

    - הסליחות אינן חלק מסדר התפילות הרגיל ואינן מופיעות בסידור התפילה. הסליחות החלו להופיע בימי הביניים, במאה ה- 12, והן מקובצות בספרונים נפרדים הנקראים "סדר סליחות".
    - המושג "סליחות" מתכוון בעיקר לסליחות של חודש אלול ותחילת חודש תשרי – הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אך המושג כולל גם סליחות שאומרים בימי צום וכן בימי רעה ופורענות הנוגעים לכלל הציבור.
    - על-פי המסורת היהודית, יש לכל אחד אפשרות לזכות בסליחה ובמחילה – בתנאי שהביע חרטה מלאה, וקיבל על עצמו לשנות את דרכיו ואת התנהגותו. תפיסה זו מתייחסת גם ליחסים שבין אדם לאלוהיו וגם ליחסים שבין אדם לחברו. אלא שביחסים שבין אדם לחברו – בשונה מן היחסים שבין אדם לאֵל – הסליחה מותנית בפיוס האדם הנפגע.


    בין אדם לחברו

    החוקים והמצוות בתורה מתחלקים לשני סוגים: למצוות ואיסורים הקשורים לאמונה בה' -ולאלה הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו. חלוקה זו באה לידי ביטוי גם בעשרת הדיברות,* ובהם שישה דיברות העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו:

    "כבד את אביך ואת אמך": כיבוד הורים.
    "לא תרצח".
    "לא תנאף": האיסור לנאוף.
    "לא תגנוב".
    "לא תענה ברעך עד שקר": האיסור להעיד עדות שקר.
    "לא תחמוד": האיסור לחמוד משהו, לחשוק במשהו השייך לזולת.


    בספר ויקרא יש פרשה אחת (פרשת קדושים, פרקים יט-כ) ובה מצוות ואיסורים רבים הנוגעים ליחסים שבין אדם לחברו במגוון תחומי חיים: ביחסים שבין ילדים להוריהם, בין צעירים לזקנים, בין עובד למעביד, בין בריא לבעל מום, בין קונה למוכר, בין בעל דין לשופט.
    חמש פעמים נזכרת בספר ויקרא האזהרה "ויראת מאלוהיך", ובכל חמש הפעמים - היא מתייחסת לאיסורים הקשורים ליחסים שבין אדם לחברו, ובמיוחד ליחס כלפי החלשים בחברה - זקנים, נכים, עניים, וְגֵרִים.




    * עשרת הדיברות: עשרה דברים - עשר מצוות - שנאמרו בדיבור. על פי המסופר בספר שמות (פרקים יט-כ) התגלה ה' לעם ישראל בהר סיני בזמן נדודיהם במדבר, אחרי יציאת מצרים. בהתגלות זו בהר סיני השמיע ה' את עשרת הדיברות, שנכתבו על שני לוחות אבן - הם לוחות הברית. עשרת הדיברות מופיעים בתורה פעמיים: בפעם הראשונה בספר שמות (פרק כ פס' ב-יג) ובפעם השנייה - בהבדלים קלים - בספר דברים (פרק ה' פס' ו-יז/יח).


    אווירת הסליחות של חודש אלול

    בשנים האחרונות מתקיימים בלילות חודש אלול "סיורי סליחות" בשכונות העתיקות והדתיות של ערים כמו ירושלים וצפת. בחודש אלול בשעות הלילה אומרים בבתי הכנסת בשכונות אלו את הסליחות, והמטיילים באים לשמוע אותן ולספוג את האווירה המיוחדת של חודש אלול.
    אווירה זו משתקפת גם בשירו של המשורר אברהם חלפי, "סתיו יהודי":
    (לחן: יוני רכטר, זמר: אריק איינשטיין)

    "סתיו יהודי בארץ אבותי
    שולח בי רמזי אלול.
    - - - - -
    אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמים.
    ופנים יהודיות מן הגולה
    באפרפר נוגה
    ירחפו לפני אדון עולם.
    ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
    בעומק עיניהן."


    להלן קטעים המתארים זיכרונות מלילות הסליחות בירושלים העתיקה:
    "כבר מתחילת חודש אלול עטה הרובע היהודי שבירושלים דמות שונה מזו שבשאר ימות השנה. משעה שתיים אחר חצות החלו הכול מתעוררים… השמשים הקישו במקלותיהם על דלתות ה'חצרות', פונים בדברי שידול וידידות אל אלה שהיו נמים שנתם… לקום לסליחות. והיו שמשים אשר עמדו בפינות הסמטאות שבעיר העתיקה וקראו בקול רם: "ס-לי-חות!".
    …מתוך בתי הכנסת הרבים בקעו קולותיהם של החזנים הנודעים… שאמרו את הסליחות בנעימה מתוקה… שהרנינה את לבות המתפללים… שכנינו המוסלמים שהכירו את מועדי ישראל וחגיו, ראו בחודש אלול מעין 'חודש רמדאן' שלהם, כלומר ימים של תפילות וחשבון הנפש. לפעמים חל חודש רמדאן בחודש אלול, ואז היו נפגשים יהודים ומוסלמים, לאחר חצות, בסמטאותיה האפלות של ירושלים. אלה הולכים לבתי הכנסיות לשם אמירת סליחות ואלה לתפילה במסגד עומר. כבוד ואחווה שררו בין שתי העדות אשר השכימו בעת ובעונה אחת לעבודת הבורא.
    לימודינו בבתי הספר, בתי המדרש ובתלמוד-תורה נסתיימו בט"ו באלול ומיום זה ועד לאחר חג הסוכות היינו חופשיים לנפשנו. החוויה העמוקה ביותר שנפלה בחלקנו הייתה הקימה לסליחות… מי שלא קם לסליחות היה כילד שלא בגר כל צורכו. רבים היו הילדים שהתחננו לפני הוריהם להעירם לסליחות, כדי שלא יפגרו אחרי חבריהם…
    - - - - -
    אף על פי שתפילת הסליחות נמשכה זמן רב, לא הייתה כל סיבה לשעמום כלשהו. פיוט ופיוט וטעמו הערֵב… אך היו מהם גם פיוטים עצובים… לפעמים אחד מאתנו זכה באמירת הפיוטים הללו משום שחונן בקול ערֵב…
    אנו מתקרבים לסיום הסליחות. השחר מפציע. מבעד לחלונותיו של בית הכנסת הקטן נשקפות אלינו פניהן של הפלאחיות הערביות… שהגיעו יחפות… העירה וסליהן על ראשן… תפילת הסליחות נסתיימה. לאחר הפסקה קצרה שבו כולם לבית הכנסת לתפילת הבוקר."



    הלכות הסליחות

    הלכות סליחות-הגאון הרב מרדכי אליהו

    א. מנהג הספרדים לומר סליחות מליל ב' באלול עד יום הכיפורים כי המה ימי רצון. והאר"י ז"ל היה נוהג לומר סליחות מלה במלה עם הציבור החל מר"ח אלול.

    ב. אין אומרים סליחות בראש חודש אלול, בשבת ובראש השנה (שו"ע תקפא סע' א ועיין כה"ח שם ס"ק ט"ז).

    ג. האשכנזים נוהגים לומר סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה (עיין הגאון תקפ"א אות ח' ומשנ"ב ס"ק ו). אם חל ראש השנה ביום ב' או ג' מתחילים האשכנזים "סליחות" במוצאי שבת בשבוע שקודם לכן, בכדי לומר סליחות לכל הפחות ארבעה ימים קודם ראש השנה. שבצירוף עם ימי הסליחות שבעשי"ת יהיו סה"כ עשרה ימים. (ויש עוד מספר טעמים לכך).

    ד. אפשר לומר "סליחות" רק אחרי חצות לילה ובשום אופן לא יאמרו "סליחות" או י"ג מידות לפני חצות לילה (כה"ח שם ס"ק א' ב'). יש מהאשכנזים שאומרים "סליחות" בלילה הראשון קודם חצות, ומקפידים בזה כיון שיש בו סליחה של "במוצאי מנוחה". וגם מי שהחזיק במנהג זה, טוב שישנה ויאמר "סליחות" אחר חצות הלילה.

    ה. הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת "ותיקין" (עם הנץ החמה). ואם איחרו - אפשר לומר סליחות אחר כך. (כה"ח שם ס"ק א, ב). וישתדל עכ"פ בערב ראש השנה לומר סליחות קודם עלות השחר על מנת שיוכל לומר וידוי ונפילת אפים בסליחות. (עיין מג"א תקפ"א סעי' א' ומשנ"ב בהקדמה לסימן תקפא).

    ו. תיקון חצות קודם לסליחות ולתלמוד תורה. על כן אם אדם ער אחר חצות, או שקם קודם עלות השחר יקדים לומר תיקון חצות, ואף אם יפסיד בכך אמירת סליחות (כה"ח שם סק"ד).

    מלמדים ות"ח
    ז. מורים ומלמדים צריכים גם הם להתאמץ לומר סליחות עם הציבור, וראוי להם לישון מוקדם על מנת שלא לפגוע בתלמידיהם וכדו'. (רמ"א יו"ד רמה סע' יז).

    ח. כתב החיד"א: "וראיתי כמה ת"ח בימים האלה מפסיקים ללמוד שאלות ותשובות, לפלפל, ואומרים סליחות תפילות ותחנונים. ועוסקים בספרי מוסר (ברכ"י שם אות ו').

    ט. נוהגים להגיש תה או קפה לאומרים סליחות בבית הכנסת על מנת להקל על הקמים בשעה מוקדמת, ומותר שיהיו עם סוכר (עיין כה"ח פ"ט ס"ק ל"א). אמנם מי שיכול להתגבר ולא לשתות תבוא עליו ברכה, ובמיוחד אחרי עלות השחר, ובכל מקרה אין להגיש דברי מאכל בזמן הסליחות. ולפי הזוהר הקדוש אין לאכול ולשתות לפני עלות השחר, ונוהגים להקל בשתיה. (כה"ח תקפא ס"ק סט וסי' פ"ח ס"ק כ"ח, ל', ל"א).

    ברכות השחר
    י. מי שקם לפני עמוד השחר לאמירת סליחות, יטול ידיו ויברך "על נטילת ידים", ברכות השחר וברכות התורה, ואחר כך יאמר סליחות. ואם קם כחצי שעה קודם עמוד השחר יאמר אחרי הברכות הנ"ל "תיקון חצות", ואחר כך "סליחות".

    יא. מי שקם מוקדם לפני עלות השחר ונטל ידיו, צריך ליטול ידיו אחרי עלות השחר פעם נוספת בלי ברכה משום רוח רעה. אמנם אם היה עסוק בסליחות או בלימוד תורה - אינו צריך, והנוטל (בלי ברכה) תבוא עליו ברכה.

    יב. מי שהיה ער כל הלילה - עיין לעיל בדיני ברכות השחר לערים בלילה.

    יג. יש שאומרים "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות לילה ואחר כך ישנים. במקרה זה נהוג ליטול ידיים רק בבוקר לאחר שקמו משנתם ומברכים "על נטילת ידיים" ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם בירכו ברכות השחר ללא ברכות התורה בלילה אחר חצות לפני השינה, לא יברכו בבוקר ברכות השחר פעם נוספת. יטלו ידיים אך לא יברכו "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה (עיין ספר הלכה א, עמ' יב, יג).

    שליח ציבור
    יד. ידקדקו לבחור שליח ציבור הגון וגדול בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא, וראוי שיהיה בן שלושים שנה ויותר שאז כבר נכנע לבו. וגם כדאי שיהא נשוי ושיהיו לו ילדים, כיוון שאז הוא שופך לבו בתפילה ומתחנן מקירות ליבו. וטוב להעדיף שליח ציבור שהוא בן תורה, אף על פי שאינו נשוי בן שלושים וכדו'. וכל מי שמעמיד ש"ץ שאינו הגון הריהו כאילו גזל את הציבור ומונע ממנו דבר טוב שהיה ראוי להם. ומכל מקום כל ישראל כשרים הם. (רמ"א שם סע' א).

    טו. היודע בעצמו שאינו בקי בתפילות היטב, אין לו להכניס את עצמו להיות שליח ציבור בסליחות, אלא אם כן הציבור מפציר בו מאוד.

    טז. אדם שראוי להיות שליח ציבור ורואה שיש מחלוקת בגלל שהוא עולה להתפלל, לא יעלה להיות שליח ציבור אף על פי שיעלה במקומו אחר שאינו הגון (כה"ח שם ס"ק לח).

    יז. כשאדם באבלות תוך שלושים או י"ב חודש, מותר לו להיות שליח ציבור (עיין כה"ח שם ס"ק לג) ולדעת המשנ"ב (שם ס"ק ז) נהגו להתיר כן רק אם אין אחר ראוי כמותו.

    י"ג מידות
    יח. יש לעמוד באמירת "אל מלך" וי"ג מידות. הספרדים נוהגים לעמוד מהפיוט "שבט יהודה" עד "אחד הוא אלקינו", ויש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות.

    יט. מי שלא יכול לעמוד בסליחות, לפחות יעמוד בשעת אמירת י"ג מידות רחמים.

    כ. יש נוהגים שהש"ץ מתעטף בטלית בשעת אמירת הסליחות בגלל י"ג מידות שבה. ויש שאינם נוהגים כן כיון שבדרך כלל אומרים סליחות בלילה שאינו זמן ציצית. ולמעשה, אם אומרים סליחות בלילה לא ילבשו טלית, אך אם אומרים סליחות ביום יתעטף השליח ציבור בטלית (עיין כה"ח תקפא ס"ק ל). ובמקומות שנהגו להתעטף בטלית באמירת סליחות בלילה, יתעטפו ב"טלית שאולה" שהיא טלית שאין מברכים עליה ויתכוון הש"ץ שהוא לובש הטלית לכבוד בלבד (עיין משנ"ב ס"ק ו).

    כא. האשכנזים נוהגים שהש"ץ מתעטף בטלית.

    כב. אחרי "ושם נאמר" אומר הקהל בלחש "ויעבור ה' על פניו ויקרא", והש"ץ קורא מילים אלו בקול רם. ואחר כך כולם כאחד אומרים בקול רם "ה' ה' וכו'". וישחה מעט כשאומר "ויעבור" ויזקוף כשאומר "ויקרא".

    כג. כשאומר "ה' | ה'" יטעים את ההפסק שבין שם "ה'" הראשון, לשם "ה'" השני. וכשאומר "ה' | ה'" יחזור וישחה מעט ויגביה רגליו מעט, וימשיך "אל רחום וחנון וכו'" ביחד עם הש"ץ (עיין ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' יח, יט).

    כד. יאמר י"ג מידות במתינות, וטוב למנותן באצבעותיו (עיין ספר הלכה שם סע' כא).

    כה. י"ג מידות הם "דבר שבקדושה", וכל דבר שבקדושה נאמר בעשרה. על כן יחיד אינו רשאי לומר שלש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים (כה"ח תקפא ס"ק כו. עיין ספר הלכה שם סע' כג ומשנ"ב תקסה ס"ק יב).

    כו. אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר. וכשיאמרו "אל מלך" יאמרו עד "וכן כתוב בתורתך" ויאמרו י"ג מידות בטעמים. כאשר יתאסף מניין - יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו ממקום שפסקו, ואינם צריכים לחזור (עיין שו"ע תקסה ס"ע ה).

    כז. אם התחיל "ויעבור" עם הציבור והם ממהרים או שהוא קורא לאט - יכול להמשיך ולומר י"ג מידות לבדו. אולם אם התחיל "וידוי" או "אל מלך" עם הציבור ולפני שהגיע לי"ג מידות הם כבר סיימו אותם, יאמר י"ג מידות בטעמים ולא בדרך תפלה, או שיהרהר י"ג מידות בלבו (עיין כה"ח קלא ס"ק כג).

    וידוי
    כט. יאמר האדם בוידוי את כל החטאים המוזכרים בנוסח הרגיל של "אשמנו בגדנו" אף על פי שמוזכרים שם חטאים שלא חטא בהם, כיוון שהוידוי שאדם מתודה הוא גם על חטאי אנשים אחרים מעם ישראל, וגם על חטאים שלו מגילגולים קודמים, וגם על חטאים קלים שנחשבים לחטאים גדולים כעניין שנאמר: "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח ב). ואדם חשוב צריך להקפיד יותר לומר כל הוידוי, כיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה (בא"ח כי תשא א).

    ל. צריך לומר הוידוי בנחת, ובלב נשבר ונדכה, וישהה בין תיבה לתיבה לידע לפני מי הוא מתודה (כה"ח קל"א אות טו"ב).

    לא. לפי הקבלה יש לומר וידוי רק על פי הא"ב ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך. ומכל מקום כשאדם אומר את הוידוי בלחש, טוב שיוסיף ויפרט בינו לבין עצמו חטאים שיודע שחטא בהם, בנוסף על אלה המוזכרים בנוסח הרגיל.

    לב. כשיחיד מתודה, טוב ונכון שבסוף נוסח הוידוי יתודה על חטאיו הפרטים, ויעשה זאת בלחש כדי שלא ישמעו אחרים את חטאיו, דכתיב: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". (תהילים ל"ב א - שו"ע תר"ז ב'). אמנם בנוסח המודפס בסידורים שהכל אומרים אותו, ואפילו וידוי הגדול של רבנו ניסים אין בו משום מפרסם חטאיו.

    לג. אף על פי שהמפרסם חטאיו, עזות פנים היא לו, הרי זה דוקא בחטאים שבין אדם למקום, אך בחטאים שבין אדם לחבירו יפרסם שחטא לחבירו ויתביש ממנו. גם בחטאים שבין אדם למקום, אם כבר התפרסמו, צריך הוא להוסיף ולפרסם אותם, וכשם שהתפרסם החטא, תתפרסם התשובה (עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ב הלכה ב וראבד שם).

    לד. מי שחושדים בו בחטא מסוים, מותר לו לגלות שחטא (מובא לקמן בהלכות יום הכיפורים).

    לה. שליח ציבור שמתוודה בעד כולם ואומר את הנוסח הרגיל, צריך לומר את הוידוי בקול רם כדי שישמעו הקהל וישובו אל ה' ויהיה להם לכפרה. וכל ש"ץ שמנמיך קולו בשעת הוידוי גוערים בו, וכל ש"ץ שמוסיף את חטאיו הפרטיים כשמתפלל בקול רם, הרי זה טועה ( שו"ת הרמ"ע סי' קב).

    לו. אין לומר "וידוי" יותר מפעם אחת, אפילו לא בשני נוסחאות שונות. לכן כשאומר "תיקון חצות" לפני ה"סליחות" לא יאמר "וידוי" ב"תיקון חצות", אלא רק ב"סליחות". כמו כן אם אמר "סליחות" או "תיקון חצות" אחר חצות ואחר כך אומר "קריאת שמע שעל המיטה" לא יאמר בשניהם "וידוי". שהכופל "וידוי" הוא כבובי השב אל קיאו. (שעה"כ דף נ"א, ובפרע"ח עי"ש, מעשה רב סי' ר"ב, כה"ח תר"ב אות י"ג, בא"ח וישלח י"ג).

    לז. בערב ראש השנה ויום הכיפורים ישתדל לומר סליחות קודם עלות השחר בכדי שיוכל לומר וידוי ונפילת אפיים בסליחות ואם עלה השחר יש שאינם אומרים נפילת אפים. ומכל מקום אם היה כבר "הנץ החמה",לא יאמר וידוי, מיהו אם במשך רוב חודש אלול נהג לומר סליחות מוקדם והפעם נתאחר יכול לומר סליחות כאילו הוא בָשעה שרגיל לאומרם (עיין מג"א תקפ"א ס"ק י"ג, בא"ח נצבים ב').

    מניין
    לח. כשאין מניין בבית הכנסת אינם רשאים לומר שלוש עשרה מידות בדרך תפילה ובקשה, אלא רק בדרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים, וכשאומרים "אל מלך" יאמרו רק עד "וכן כתוב בתורתך" ואחר כך יאמרו "ויעבור וכו'" בניגון ובטעמים בדרך קריאה בתורה. וכן הדין כשאומר סליחות ביחידות. (עיין בא"ח כי תשא ט. שלדעתו לא יאמר י"ג מידות ביחיד אפילו בטעמים ולא נהגו כן. כה"ח תקפא ס"ק כו. ספר הלכה ב, עמ' קטז סע' כג ועיין למשנ"ב תקסה ס"ק יב).

    לט. ישתדל לומר במניין את הבקשות שהן בלשון ארמי כגון "מחי ומסי וכו'", "מרנא דבשמיא וכו'", ואם אין מניין, יאמר בקשות אלו גם ביחידות והאשכנזים אינם אומרים את הבקשות שבלשון ארמי אלא בעשרה (עיין שו"ת תורה לשמה סי' מט. כה"ח שם).

    מ. אם אין מניין בשעה שמתחילים את הסליחות, יתפללו כסדר ויאמרו י"ג מידות בטעמים כדלעיל, וכשיהיה מניין יאמרו ג' פסוקים וחצי קדיש ואחר כך ימשיכו (לבוש, א"ר תקפא, עיין לכה"ח ס"ק כו ומשנ"ב ס"ק ד, ותול"ש).

    מא. אם התחילו אמירת סליחות במניין ויצאו מקצתם ואין כעת מנין - לא יכול שליח ציבור לומר קדיש "תענו ותעתרו" שאחרי הסליחות אף על פי שהוא המשך הסליחות. וכל שכן שלא יאמר קדיש "יהא שלמא" שאחרי "שיר המעלות". ולדעת הרמ"א אומרים קדיש "תתקבל" שאחרי הסליחות. (עיין שו"ע סימן נה ס"ע ג).

    אבל
    מב. מי שהוא אבל תוך שבעה, אם יש לו מניין בביתו לא יצא מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות. וכל המתפללים בבית האבל יאמרו "סליחות", אך לא יאמרו "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים". (עיין רמ"א תקפ"א ס"ק א').

    מג. אם אין לאבל מניין בביתו יכול הוא ללכת ולהתפלל בבית הכנסת, ובמקרה זה יאמרו כל הקהל את הסליחות כסדרן אך האבל עצמו לא יאמר עימהם "וידוי", "י"ג מידות" ו"נפילת אפיים".

    מד. אבל תוך שלושים או י"ב חודש, מותר לו להיות שליח ציבור בסליחות (עיין כה"ח תקפא ס"ק לג. משנ"ב ס"ק ז ועיין שם שבראש השנה וביום הכיפורים לא יהיה ש"ץ אלא אם כן אין אחר. וכה"ח בס"ק לג לא חושש לזה).

    ברית או חתן
    מה. אם בבית הכנסת נמצאים אבי הבן או סנדק, יאמרו סליחות כסדרן כיוון שאין "ברית מילה" בלילה. אמנם אם יש חתן בבית הכנסת נהגו לומר את כל הסליחות חוץ מ"וידוי" ו"נפילת אפיים".

    מו. מותר לאבי הבן ולסנדק לומר סליחות לפני עמוד השחר וכל שכן לכל הציבור המתפלל איתם. וכשעלה עמוד השחר לא יאמרו וידוי, תחנון ונפילת אפים וכד' לא הם ולא הציבור המתפלל איתם. ויש שבמקרה כזה לא אומרים י"ג מידות אבל אומרים את כל שאר הסליחות (אחרונים).

    קריאת סליחות
    מז. מתחילים את הסליחות ב"אשרי" מפני חשיבותו ומפני שיש בו שבח הכנת מזון לכל חי. ו"כל מעייייייזותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה" ( טור תיט ותקפא)
    .
    מח. פסוקים של "לך ה'" סודם עליון ונורא כמובא בכתבי האר"י ז"ל.

    מט. הספרדים נוהגים שהחזן אומר חצי פסוק והציבור משלים את קריאתו. וכשיש פסוק המכיל בתוכו שם ה', יאמר הקהל בלחש את החצי הראשון והש"ץ יאמרו בקול. ואת החצי השני של הפסוק יאמר החזן בלחש והציבור בקול ( עיין עוי"ח צו טו שמקיל בזה).

    נ. הש"ץ אומר תחילת תפילה והקהל עונים סופה, כגון הש"ץ אומר: "בטרם שחקים וארקים נמתחו", והקהל עונים "ה' מלך".

    נא. יפסיק מעט לפני שיתחיל "אחד אלהינו" כדי שלא ישמע ביחד עם "ואחריו לא יהיה".

    נב. יש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד כל הסליחות ומי שקשה לו יעמוד רק בוידוי, אל מלך וי"ג מידות. (מטה אפרים תקפא יח).




    ניתוח שירים של הסליחות:

    אם אפס:

    אִם אָפֵס רֹבַע הַקֵּן – אֹהֶל שִׁכֵּן אִם רִקֵּן – אַל נָא נֹאבְדָה כִּי עַל כֵּן – יֵשׁ

    לָנוּ אַב זָקֶן : פָּנִים לוֹ תַּכִּיר – וְצִדְקוֹ לְפָנֶיךָ נַזְכִּיר – קַח נָא כֵּן בֵּן יַקִּיר –

    וְנִמְצָה דָמוֹ עַל הַקִּיר – רָץ אֶל הַנַּעַר לְהַקְדִּישׁוֹ – וְנָפְשׁוּ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ –

    עִטְּרוֹ בָּעֵצִים וְאִשּׁוֹ – נֵזֶר אלהיו עַל רֹאשׁוֹ – יָחִיד הוּקַל כִּצְבִי – עָנָה

    וְאָמַר אָבִי – הִנֵּה הָאֵשׁ וְהֶעָצִים נָבִיא – וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא : מִלִּים

    הֱשִׁיבוֹ מִלְּהַבְהִילוֹ – וְיַעַן וְיֹאמַר לוֹ – בְּנִי אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ – וְיוֹדֵעַ ה'

    אֶת אֲשֶׁר לוֹ : בְּמַצּוֹתְךָ שְׁנֵיהֶם נִזְהָרִים – וְאַחֲרֶיךָ לֹא מְהַרְהֲרִים – חָשׁוּ

    וְהָלְכוּ נִמְהָרִים – עַל אֶחָד הֶהָרִים : רָאוּ אֵד תְּלוּלָה – מִהֲרוּ עֲצֵי עוֹלֶה –

    יַחַד בְּאַהֲבָה כְּלוּלָה – יַשְּׁרוּ בָּעֲרֵבָה מְסִלָּה : רָאָה יָחִיד כִּי הוּא הַשֶּׂה –

    נָאַם לְהוֹרוֹ הַמְּנֻסֶּה – אָבִי אוֹתִי כַּכֶּבֶס תַּעֲשֶׂה – לֹא תַּחְמֹל וְלֹא תְּכַסֶּה :

    בִּי חֵפֶץ וְנִכְסֹף – לְבָבִי לֹא לַחֲשׂף – אִם תִּמְנְעֵנִי סוּף – רוּחִי וְנִשְׁמָתִי

    אֵלָיו יֶאֱסֹף : יָדָיו וְרַגְלָיו עָקַד – וְחַרְבּוֹ עָלָיו פָּקַד- לְשַׂוּמוֹ עַל

    הֶעָצִים שָׁקַד – וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד – צַוָּאר פָּשַׁט מֵאֵלָיו – וְאָבִיו

    נִגַּשׁ אֵלָיו – לְשׁוֹחֲטוֹ לֶשֶׁם בְּעָלָיו וְהִנֵּה ה' נִצַּב עָלָיו : חֲקֹר אֶת כָּל

    אֲשֶׁר עָשָׂה – הָאָב עַל בְּנוֹ לֹא חָסָה – וְלִבּוֹ אֶל כַּפַּיִם נָשָׂא – וְיָרֵא

    אֱלֹקִים אֶת כָּל אֹשֶׁר עָשָׂה : קָרָא מֵרֶחֶם מִשְּׁחָר – תִּמּוּר בְּנֵךְ הַנִּבְחָר

    וְהִנֵּה אַיִל אַחַר – וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר : חָלִיפֵי אַזְכָּרָתוֹ – תִּכּוֹן

    כְּהַקְטָרָתוֹ – וְתַעֲלֶה לְךָ תִּימְרָתוֹ – וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ :


    ניתוח השיר:

    תוכן רעיוני:
    עיקרו של הפיוט הוא סיפור עקדת יצחק, שזכותה אמורה להגן על ישראל לדור ודור לכן, נקרא פיוט זה "עקידה".

    הסבר הבתים:
    לפיוט זה ישנה מעין מסגרת –הבית הראשון ושלושת הבתים האחרונים עוסקים במבקשי הסליחה כל יתר הבתים מספרים את סיפור העקדה על סמך מקרא ודרש. המשורר אינו פוסח על הפרטים הטכניים ועל שלב השתלשלות העלילה הם עוזרים לנו לראות את נכונותם של גיבורי העקידה לתת את נפשם להקב"ה כביטוי לאהבתם את ה' ולעשות את רצונו בכל מחיר.

    בנכונותם של האבות מופיעים יסודות בעלי חשיבות בעולם האמונה:

    1. יסוד התגברות- אעפ"י ש"נפשו שורה בנפשו" אברהם "רץ אל הנער להקדישו", גם אצל יצחק- "ראה יחיד כי הוא השה ובכל זאת הלך יצחק עם אביו .

    2. חוסר פקפוק בציווי ה' .

    3. הזריזות- "רץ אל הנער" ,"יחיד הוא קל כצבי" ,חשו מאוד נמהרים".

    4. התכונות לשם ה'- יסוד שמאוד מודגש בפיוט "לשחטו לשם בעליו" , ליבו אל כפיים עשה".

    ביאורי מילים:

    "חסה"- חס, חמל, ריחם

    "למרחם משחר"-מיום בריאת העולם, "משחר"- נבחר הצרוף מכוון לאברהם אבינו.

    "אזכרתו"- קרבנו.

    "תמרצו"- עמוד העשן שלו.

    "עקוד"- כינוי ליצחק שהיה עקוד על המזבח.

    מחבר השיר: ר' אפרים בן יצחק מרגנשבורג

    ניתוח המחבר:
    ר' אפרים בן יצחק (1175-1110), הינו מן החשובים שבבעלי התוספות, הגדול שבפייטני אשכנז והיחיד מביניהם שזכה להכנס למחזור התפילה הספרדי.
    בימי נעוריו הרבה לנדוד, למד תורה בצרפת והיה מראשוני תלמידיו של רבנו תם. בני דורו העריכו אותו מאוד וכינוהו בשם "רבינו אפרים הגדול מרגנשבורג", "בן יקיר", "ר' יקיר" וכד'. יחד עם זאת, בשל נטייתו לעמוד על דעתו ללא משוא פנים, רב לעיתים קרובות עם חכמי דורו.

    בין כתביו: א. תוספות (פירושים לתלמוד) ב. פירוש על פרקי אבות ג. פסקי הלכה ד. שלושים ושנים פיוטים.

    לפיוטיו חשיבות רבה הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה. ניתן למצוא בהם הדים לצרות הקשות שעברו על קהילות ישראל בגרמניה בתקופתו – גזירת רגנשבורג (1137) ומסע הצלב השני (1147-1146).


    ------------------------------------------------------------------------------
    בזכרי על משכבי:

    בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי – זְדוֹן לִבִּי וְאֲשָׁמָיו – אָקוּמָּה וְאָבוֹאָה – אֶל

    בֵּית אֱלֹהִי וַהֲדוֹמָיו – וְאֹמַר בְּנַשָּׂאֵי עַיִן – בְּתַחֲנוּנִי אֵלֵי

    שָׁמָיו – נִפְלָה נָא בַּיָּד ה' כִּי רָבִים רַחֲמָיו : לְךָ אֵלִי צוּר חֵילִי –

    מְנוּסָתִי בָּצַרְתִּי – בְּךָ שִׁבְרֵי וְתִקְוָתִי – אֱיָלוּתִּי בְּגָּלוּתִי – לְךָ כָּל

    מִשְּׁאֵלוֹת לִבִּי – וְנֶגְדְּךָ כָּל תַּאֲוָתִי – פָּדָה עֶבֶד לְךָ צוֹעֵק – מִיַּד

    רוֹדָיו וְקָמָיו –

    נִפְלָה....



    עַנְנֵי ה' עַנְנֵי – בְּקָרְאִי מִן הַמֵּצֵר – וְיִוָּדַע בָּעַמִּים – כִּי יָדְךָ

    לֹא תִּקְצֵר – וְאַל תְּבַזֶּה עֱנוּת עֲנִי – צוֹעֵק

    מִתִּגְרַת צָר – אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו לְךָ מוֹדָה – וּמִתּוֹדָה עַל עֲלוּמָיו :

    מַה יִּתְאוֹנֵן וְיֹאמַר – מַה יְּדַבֵּר וְיִצְטַדֵּק – יְצִיר חֹמֶר – אֲשֶׁר

    תָּשׁוּב גְּוִיָּתוֹ כְּאָבָק דַּק – מַה יִּתֵּן לְךָ אֱלֹקִים – כִּי יִרְשַׁע וְכִי

    יִצְדַּק – הַלֹּא מִלָּיו וּמִפְעָלָיו – כְּתוּבִים בְּסֵפֶר יָמָיו :

    נִפְלָה....



    חֲצוֹת בְּעוֹד לַיְלָה לְךָ קָמוּ – עֲבָדֶיךָ בִּמְהַלְּלָם – זְכוּת אָבוֹת

    לָהֶם תִּזְכֹּר – וְאֶל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם – קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם. קָדוֹשׁ

    יַעֲקֹב גּוֹאֲלָם – וְהִנָּשֵׂא הָאֵל עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:


    ניתוח רעיוני:
    בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, נהוג לקום באשמורת הבוקר ולומר סליחות. המשורר המתוודה על חטאיו פונה לאל בבקשת רחמים.



    הסבר הבתים:
    בית א'

    עוד בשכבו במיטתו זוכר המשורר את חטאיו ואת כוונות ליבו הרעות, ומיד קם והולך אל בית-הכנסת, שהוא כעין הדום לרגליו של הקב"ה. המשורר נושא עיניו לשמים בתחנונים. "צור חילי" – כינוי לאל המשמש מחסה לאדם. המשורר בורח מפני אויביו השולטים בו – "רודיו וקמיו". מיהם אותם אויבים? הלא הם "זדון לבי" – כוונות לבו הרעות השולטות בו ו"אשמיו" – חטאיו.בברחו מהם הוא מבקש ליפול בידי ה' הרחמן, שהוא "שברי" – תקוותי. האדם החוטא כאילו נמצא בגלות, כלומר מרוחק מהאל, אך האל הוא מקור כוחו – "איילותי". האדם הינו בסך-הכל עבד, וכל תשוקתו מופנית לאל שיציל אותו. הפניה לאל שהחלה באמירה והמשכה בתחנונים הופכת לצעקה.

    בית ב'

    המשורר הקורא לאל מתוך צרה – "מצר" ומתוך פחד מאויביו – "תגרת צר", מודה בפשעיו ומתוודה על "עלומיו" – חטאים בשוגג. הוא מצפה מהאל להענות ל"ענותו" – סבלו של ה"עני" – הסובל האומלל. הוא מכיר באפסותו של האדם מול האל ולכן מבקש את סליחתו. בנוסף לכך, הוא מבקש את הענותו של האל כדי שיידעו העמים את גדולתו.

    בית ג'

    המשורר מבקש מהאל לשמוע את דברי ההלל והשבח – "מהללם" שבפי עבדיו ולא לשים לב למעשיהם – "מעללם", לגאול אותם בשל זכות האבות, כבימי קדם, ובכך תבוא לידי ביטוי גדולתו של האל השוכן בגבהי השמים.



    ניתוח המחבר:

    ר' יהודה בן שמואל אבן בלעם חי במאה האחת-עשרה בספרד. מוצאו ממשפחה מיוחסת מטולידו והוא השתקע בסיביליה.

    הוא פירש בערבית כמעט את כל ספרי המקרא ונודע גם כמדקדק עברי. הוא היה מן הפרשנים המעולים בספרד, וספריו נתחבבו על בני דורו. בכל חיבוריו הוא מגלה בקיאות עצומה בלשון הערבית ובספרותה. משה אבן עזרא, בשיריו, משבח את כישוריו הביקורתיים, את הידע הרחב שלו ואת סגנונו המדויק, אבל מגנה את מזגו הרגזני. לפי אבן עזרא, יהודה אבן בלעם הקדיש עצמו, בגיל מבוגר, ללימוד קבלה. אבן בלעם מנתח את הטקסט המקראי באופן דקדוקי ועורך השוואות עם השפה בערבית, ברוח שמרנית ותוך נאמנות לדברי חז"ל. היתה לו השפעה רבה על פרשנים מאוחרים יותר, ביחוד על אברהם אבן עזרא.

    בין כתביו: פירוש לחמשת חומשי תורה, פירוש לספרי הנביאים והכתובים, חיבור על המלים הנרדפות, חיבור על מילות הטעם וחיבור על פעלים שנגזרו משמות עצם.

    לפי הסברה, פיוטים עם אקרוסטיקון "בלעם" נכתבו על ידו.

    ---------------------------------------------------------------------------------
    בן אדם:

    בֶּן אָדָם – מַה לְּךָ נִרְדַּם – קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים –

    שְׁפֹךְ שִׂיחָה – דְּרּשׁ סְלִיחָה – מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים –

    רְחַץ וּטְהַר – וְאַל תְּאַחֵר – בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים –

    וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה – לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים – וּמִפֶּשַׁע –

    וְגַם רֶשַׁע – בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים – אָנָּא שְׁעֵה –

    שִׁמְךָ יוֹדְעֵי – יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים – לְךָ אַדֹנַי הַצְּדָקָה וְלָנוּ

    בּשֶׁת הַפָּנִים :



    עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר – לְהִתְוַדּוֹת עַל

    חֲטָאִים – יָה אֶל דְּרשׁ – בְּכֹבֶד רֹאשׁ – לְכַפֵּר

    עַל פְּשָׁעִים – כִּי לְעוֹלָם – לֹא נֶעְלָם – מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים –

    וְכָל מַאֲמָר – אֲשֶׁר יֵאָמַר – לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים –

    הַמְּרַחֵם – הוּא יְרַחֵם – עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים:


    תוכך רעיוני:

    הפיוט כולו קורא ולעם-ישראל בכלל להתגבר על היצר הרע ולהגיע לבית-הכנסת מתוך אהבה ודבקות ולבקש מהקב"ה רחמים, סליחה ומחילה על פשעיו וחטאיו.

    הסבר הבתים:

    בית ראשון: "בן אדם אדון האדונים"- המשורר קורא לאדם ולעם-ישראל להעיר את השחר, להתגבר על היצר ולהגיע לבית-הכנסת על מנת להתחנן, להתפלל ולבקש מחילה וסליחה מהקב"ה שמכונה כאן " אדון האדונים " .

    "רחץ...לפני שוכן מעונים"- תרחץ ותמהר ואל תתמהמה כי הימים חולפים מהר ולך לבית הכנסת ותעמוד לפני הקב"ה שהוא שוכן מעונים.

    "ומפשע... אנא שעה"- תברח מפני חטאים ,פשעים ופגעי גורל.

    "שמך...בושת פנים"- עם ישראל מכיר ויודע אותך(הקב"ה) אתה ,הקב"ה ,

    הצדיק ולנו(עם-ישראל) "בושת הפנים"- כלימה ומבוכה.

    "עמוד...חטאים"- עמוד כגבר ותתגבר על יצרך ותתוודה לפני הקב"ה על החטאים והפשעים.

    "יה אל...לכפר על פשעים"- דרוש את הקב"ה ועמוד לפניו והתפלל מתוך כוונת כנות ואמיתיות.

    "כי לעולם...לפניו הם נקראים"- כאן בא לידי ביטוי רעיון ההשגחה, הקב"ה משגיח על עם-ישראל וכל תפילה ותחינה שלהם עולה הישר השמיימה ומתקבלת/נענית .

    "המרחם...כמרחם אב על בנים"- הקב"ה המרחם ירחם ויסלח לעם-ישראל כמו שאב מרחם על בנים.

    כאן הקב"ה משול לאב, ובי-ישראל הם בניו/ילדיו.

    ---------------------------------------------------------------------------------
    יה שמע אביונך:

    יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:

    יָה עַם מִמַּעֲמַקִּים. יִקְרְאוּ מֵרֹב מְצוּקִים. אַל נָא תְּשִׁיבֵם רֵקִים. הַיּוֹם מִלְּפָנֶיךָ:

    יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:



    הַוּוֹתָם וַעֲוֹנָם. מְחֵה וְרֻבֵּי זְדוֹנָם אִם לֹא תַּעֲשֶׂה לְמַעַנָם. עֲשֵׂה צוּרִי לְמַעַנֶךָ:

    יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:



    וּמְחֵה הַיּוֹם חוֹבָם. וּרְצֵּה כְּמוֹ שַׁי נִיבָם. וּלְךָ תָּכִין לִבָּם. וְגַם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ:

    יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:



    דִּמְעַת פְּנֵיהֶם תִּשְׁעָה. וְתֶאֱסֹף עֵדֶר תּוֹעֶה. וְתָקִים לְךָ רוֹעֶה. וּפְקֹד בְּטוּב צֹאנְךָ:

    יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:


    הֹלְכֵי בְּדֶרֶךְ נְכוֹנָה. תְּבַשְּׂרֵם הַיּוֹם סְלִיחָה. וּבִתְפִלַּת הַשַּׁחַר הִמְצִיאֵם חִנֶּךָ:
    יָה שְׁמַע אֶבְיוֹנֶיךָ הַמְחַלִים פָּנֶיךָ. אָבִינוּ לְבָנֶיךָ. אַל תַּעְלֵם אָזְנֶךָ:


    תוכן רעיוני:

    זוהי תחינה שעניינה בקשת רחמים. המשורר מבקש מהקב"ה שמשול כאן לרועה צאן שצאנו הם בני-ישראל שיקבל את תשובתם וישמע את תפילתם.

    עם בקשת הסליחה באה הבקשה לגאולת כלל ישראל.

    הסבר הבתים:

    פזמון:"יה שמע אביונך המחלים פניך אבינו לבניך אל תעלם אוזנך:- תחינה להקב"ה שישמע ויעתר לתפילות הבאים אליו להתוודות ולהינצל.

    "יה עם מעמקים...היום מלפניך"- בקשה של המשורר שהקב"ה יעתר, יקבל, ישמע, יאזין ויענה לבקשותיהם ותפילותיהם של עם-ישראל הפונה/קורא אליו ממרחקים(כנראה מהגלות) מרוב מציקים המשורר מבקש מהקב"ה שיענה להם במהרה ולא יגרום להם אכזבה.

    "הוותם ועוונם...עשה צורי למענך"- צורי כאן הכוונה לכינוי של הקב"ה המשורר מבקש מהקב"ה שיסלח לבני-ישראל על כל חטאותיהם, פשעיהם ועוונותיהם אם לא למענם אז לפחות למענך , הקב"ה.

    "ומחה היום...וגם תקשיב אזנך"-סלח להם היום על חטאותיהם ופשעיהם .

    וקבל את ציבורם כלומר: תפילתם /תחינתם .

    כמו מתנה תפתח את לבך ואזנך למען תקבל את תחינתם.

    "דמעת פניהם...יפקד בטוב צאנך"- המשורר משווה את בני-ישראל לעדר טועה בגלות ללא מנהיגה משורר מבקש מהקב"ה שיקבץ את בני-ישראל כמו שרועה רועה את צאנו.

    "הלכני בדרך... המצאים חנך:- המשורר מבקש מהקב"ה שיוליך את עם-ישראל בדרך הטובה והישרה.

    שיבשר להם שמחל על פשעיהם וחטאותיהם, ובתפילת שחרית ייתן לעם ישראל מיופיו ומחנו.

    מחבר השיר: יהודה.

    --------------------------------------------------------------------------------
    עֲנֵנוּ אֶלֹקֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ וּפַחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ אַבִיר יַעֲקֹב עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ מָגֵן דָּוִד עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ הָעוֹנֶה בְּעֵת רַחֲמִים עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ אֱלֹקֵי הַמֶּרְכָּבָה עֲנֵנוּ:

    עֲנֵנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ:



    תוכן השיר:
    פיוט זה הוא תחינה ובקשה מן הקב"ה לקבל את תפילותיהם ותחינותיהם של בני-ישראל.


    הסבר הפיוט:

    "עננו אלוקי אברהם עננו" - בקשה מן הקב"ה אלוקי אברהם אבינו לקבל ולענות לתפילותינו ותחינותינו.

    "עננו ופחד יצחק עננו" - קבל את תפילותינו כמו שקיבלת את תפילתו של יעקב אבינו. המשורר מזכיר כאן את אבותינו : אברהם, יצחק ,יעקב ודוד המלך.

    "עננו מגן דוד עננו" - קבל את תפילתנו כמו שקיבלת את תפילתו של דוד המלך.

    "עננו העונה בעת רחמים עננו" - קבל את תפילתנו בשעת/זמן רחמים.

    "עננו אלוקי המרכבה עננו" - קבל את תפילתנו כמו שקיבלת את תפילתו של אליהו הנביא .

    "עננו רחום וחנון עננו" - רחום וחנון אלו הם כינויים להקב"ה והכוונה כאן לבעל רחמים.


    -------------------------------------------------------------------------------
    שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל – שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל : וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל

    הָאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שָׁמַע יִשְׂרָאֵל :



    שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד – שְׁמֹר שְׁאֵרִית גּוֹי אֶחָד : וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד

    הָאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שָׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד :



    שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ – שְׁמֹר שְׁאֵרִית גּוֹי קָדוֹשׁ : וְאַל יְאַבֵּד גּוֹי קָדוֹשׁ

    הָאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם – קָדוֹשׁ – קָדוֹשׁ – קָדוֹשׁ :



    שׁוֹמֵר גּוֹי רַבָּא – שְׁמֹר שְׁאֵרִית גּוֹי רַבָּא : וְאַל יְאַבֵּד גּוֹי רַבָּא

    הָאוֹמְרִים בְּכָל יום – אָמֵן יְהֵא שְּׁמֵּיה רַבָּא :


    תוכן רעיוני:
    בפיוט הנ"ל מבקש הדובר מהקב"ה שישמור על עם-ישראל, ולא ייתן אותם בידי האויב.

    הסבר הפיוט:

    פזמון: "האומרים בכל יום"

    "שומר ישראל שומר שארית ישראל ואל יאבד ישראל האומרים בכל יום שמור ישראל" - שומר ישראל הכוונה להקב"ה , יש כאן בקשה מצד הדובר שישמור על שארית (חלק) מעם-ישראל , כאן בא לידי ביטוי רעיון שארית הפליטה. ולא יישמד, ייכרת בידי אויבים כי הם אומרים בכל יום שמע-ישראל-זו זכותם.

    "שומר גוי אחד שמור שארית גוי אחד: ואל יאבד גוי אחד, האומרים בכל יום שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" - שומר עם אחד , בקשה מהקב"ה שישמור לפחות על עם אחד כי הם אומרים בכל יום...

    "שומר גוי קדוש שמור שארית גוי קדוש: ואל יאבד גוי קדוש, האומרים בכל יום קדוש, קדוש ,קדוש" - עם-ישראל הוא עם קדוש, האומרים בכל יום-קדוש, ולכן המשורר מבקש מהקב"ה שישמור שלא ייכרת שארית/חלק מהעם הקדוש הזה.

    "שומר גוי רבא –שמר שארית גוי רבא: ואל יאבד גוי רבא, האומרים בכל יום-אמן יהא שמיה רבא" - שומר עם רב שמר שארית עם רב ואל יאבד עם רב האומרים בכל יום אמן יהי שמו רב.

    אשרייכים ישראל ..
    תודה לפורום אחר שמשם זה לקוח הכל לכונות טובות לזיכוי הרבים...

  2. #2
    הסמל האישי של J0ker
    J0ker J0ker מנותק גורו
    תאריך הצטרפות
    17/04/08
    שם פרטי
    Joker
    הודעות
    2,915
    קיבל לייק
    1 פעמים
    אשרייך צדיק

    אתה בישבה אחי?

  3. #3
    Mr.Killer Mr.Killer מנותק ותיק
    תאריך הצטרפות
    09/01/05
    הודעות
    1,655
    קיבל לייק
    2 פעמים
    ואללה עדין לא אח שלי...

נושאים דומים

  1. חודש אלול - כנסו כולם!!
    על ידי נתיניו בפורום מה שבראש
    תגובות: 17
    הודעה אחרונה: 27/08/10, 15:11
  2. חודש הסליחות והרחמים
    על ידי OnMyS3LF בפורום מה שבראש
    תגובות: 14
    הודעה אחרונה: 22/08/07, 00:47
  3. תגובות: 21
    הודעה אחרונה: 20/06/05, 06:40
  4. תגובות: 12
    הודעה אחרונה: 09/06/05, 12:53
  5. צ'לסי: רובן יעדר חודש וחצי
    על ידי BigiD בפורום פח זבל
    תגובות: 2
    הודעה אחרונה: 12/02/05, 20:09
eXTReMe Tracker