בריאת העולם - מזוית אחרת
** כל הנכתב ונאמר פה הוא פרודיה בלבד לבריאת העולם אין ליחס לתוכן כל חשיבות
"ממעלליו של ילד"
כשאמרתי לו שהגיע הזמן לישון, הוא כיסה את פניו בידיו,שפת גופו הביעה ייאוש בעודו אומר לעברי " אוף, אמא לא הספקתי לסיים את היום השני".
מאז שקיבל את הפאזל הזה כמתנה מדודי הוא שקוע ומשקיע מחשבה בכל חלק שמונח על המשטח.
כל יום מיד בעת חזרתו מבית הספר לא אוכל לא שותה רץ לחדר ומתיישב למול הפאזל, לא הבנתי מה מושך אותו, זה פאזל של 1000 חלקים היתי בטוחה שיתייאש.
תוך כדי הנחת החלקים,הוא זרק לעברי הערות ביניים,"צריך להחליף פה" "צריך לסדר שם" "אל תדאגי אמא הסדר יחזור לכנו בעולם".
באמת היה בלאגן נוראי,פשוט תוהו ובוהו, מזג אויר לא מוגדר, פעם חם פעם קר, פעם אור פעם חושך,ללא תזמון פשוט פתאומי.
אף אחד לא מצא פתרון לבעיה, האמצעים הדלים החוסר ידע, התהייה הגדולה, ורק הוא יושב אל מול הפאזל מהורהר, ממש משקיע מחשבה.
יום אחרי יום, היה משקיע זמן מוקצב להרכבת הפאזל והיה חותם "זהו להיום,תם ונשלם", התחלתי לחשוש, מה עובר על הילד? בעלי אמר לי לא לדאוג," תני לו את הכיף שלו, כל עוד זה לא משהו מסוכן מה זה מפריע לך?".
כך עברו גם היום השלישי,הרבעי החמישי, לאט לאט התמונה קיבלה צורה, שמיים וכן מאורות, אדמה וכן ים, עשב וצמחיה יפה, בעלי חיים וכן דמויות אדם.
999 חלקים על לוח הפאזל, אינו הניח את האחרון, דבר שסיקרן אותי עוד יותר.
יום שלם הוא לא ניגש אל הפאזל, שאלתי מדוע?, אמר "אחרי המלאכה צריכה להגיע שעת המנוחה", הנחתי לו לנפשו ואז הוא לחש לעברי " ואל תדאגי אמא ממחר הכל יהיה אחרת".
הגיע יום המחר, שעת צהריים, הוא חזר מבית הספר, ישב אכל ושתה, שונה ממה שהתרגל לעשות עד היום.
אחרי שעשה את כל פעולותיו לקח עצמו לעבר החדר כשחלק הפאזל האחרון בידו, בעניו היה מבט נרגש הסתכל על החלק והוריד אותו לעבר המשטח לאט לאט, שנייה לפני שהחלק חותם את התמונה לשלמותה אמר " ועבר שבוע ויהי עולם חדש ומושלם".
לשנייה הכל נראה כאילו לא השתנה, אך עם הזמן הבנתי את גודל ההשלמה.
התוהו ובוהו פשוט הוסר, הפרדה בין אור לחושך, ליום ולילה, הבדל מוגד בין ים ליבשה, הבדל בין חום לקור, הסדר אכן שב על כנו.
בקרבי היתה תחושת פליאה, הבן שלי, הילד התמים והקטן,שלי, בכוחו לתקן עולם.
************************************************************
אלפי שנים אחרי, עולם מושלם כמו אז, רק שאותו ילד קטן שבתמימותו הרכיב פאזל ושינה את הכל,
אותו ילד קטן נקרא היום בפינו- האלוהים ,לו כל יום מודים ואליו מתפללים, האלוהים שאחראי על כל הניסים.
שבת קודש =]
דגנית.