פרודיה לסיפור התנכ"י של דוד ובת שבע
את הפרודיה הזאת אני כתבתי וזכיתי איתה בתחרות "מאורע היסטורי בזוית אחרת"
תהנו
כשדוד פגש את בת-שבע
מאת: דגנית דיגי פ
זה היה עוד בוקר אביבי, אך ההרגשה לא היתה משהו האמת, אני במרפסת מתבונן לאופק, מנסה לשמוע אם ישנם קולות ניצחון או הפסד , ברור שקיוותי שיהיו קולות ניצחון.
אוריה בא אלי, אחרי שזימנתי אותו האמת, סיפר לי מה המצב ביציע, איך גולשטיין תקף את מורד ואיך מאירקוביץ ניצח את נסיסובב למרות גובהו ה"רב".
רציתי להיות אדיב כלפיו, אמרתי לו שיקח יום חופש וילך לפנק קצת את אישתו, אך הוא העיקש הקטן, אמר שלא מוכן לקבל הנאות והטבות בעוד כל השאר נלחמים במלחמת דמים קשה.
אוריה המסכן, לא זכה להקים משפחה, רצונו העז להלחם פשוט הביא את סופו, ואל תגידו שאני לא נתתי לו הזדמנות להשאר קצת בבית, אולי בזכותי הכל היה נמנע, אבל האסון כבר קרה.
************************************************************************
כמה ימים קודם לכן..
ישבתי לי באחת המסבאות, ועניי לא יכלו לפספס אותה, היא היתה פשוט שווה,רציתי אותה, והצבתי לעצמי מטרה, להשיג את הבחורה.
זה שישב לידי קלט את מבטיי, ישר אמר שהיא נשואה ושלא אקפוץ על המציאה.
האמת, ידעתי כבר מההתחלה, אבל רציתי אותה , לא היתי מוכן לוותר, סימנתי לה להגיע אליי,ולחשתי באוזנה "יש לך אש?..בא לך להדליק לי את הסיגר", היא בתמימותה לא הבינה את הראש הכחול שלי, הוציאה את המצת מכיס קטן שהיה בצד חולצתה, עכשיו אצטרך לחשוב על רעיון אחר, אך היא תיהיה שלי, מילה שלי.
במשך הימים ניסתי עוד ועוד תחכומים, אך היא כזו תמימה לא הבינה את הרמיזה, החלטתי להיות ישיר.
נגשתי לביתה הקטן, זה שאוריה בנה לה,במאמץ רב האמת, דפקתי בדלת, היא פתחה לא הבינה מה מעשי פה, הרי אני לא מרבה לרדת לבקר את פשוטי העם.
אחרי כמה שניות של מבט תוהה, שאלתי אם אני יכול להכנס, היא חייכה, ואני פשוט נכנסתי, התיישבתי על הספה, הזמנתי אותה לשבת לצידי, היא היססה, אבל באה, בחיים לא קיבלתי סירוב ולא חשבתי בכלל על אפשרות שזו תיהיה הפעם הראשונה.
היא התיישבה, לאות התעניינות שאלתי אם שמעה מאוריה, שאלתי על מצבה ואם היא מסתדרת תוך כדי הנחת ידי על רגלה.
היא קצת נלחצה, אבל בעזרת נשיקה קלה הרגעתי אותה,היא זרמה,די בקלות, אחח אלוף שכמותי, ידעתי שאצליח.
אחרי ההנאה החשוקה, המגע הנעים של ידה, היא פשוט נשכבה אחורנית, הוציאה קופסא קטנה, ולחשה לי "אז מה? יש לך אש..רוצה להדליק לי את הסיגר?".. בעוד חיוכה מביע ערמומיות לא קטנה.
קמתי הסתכלתי עליה, היא חייכה חשבה אנחנו הולכים לעשות סבב שני, אבל לא.
נשקתי לה על המצח ואמרתי לה "עזבי את הסיגרים,לא בריא לילד..הרי את יודעת שמהפרק הבא את בהריון ממני.. נכון?"
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדגנית דיגי פ
דגנית.
הירשם כדי להגיב לנושא
במקור פורסם על ידי psycho
