במקור פורסם על ידי
Aviad.Y
אז עדין לא אבדה התקווה
המגן דוד חרוט אצלי בנשמה
חושב ונזכר על קורבנות השואה
כל מה שהם עברו כולל ההשפלה
עוד יום רגיל שהם קמים במיטה
עוד יום של רציחות שנגמר במשרפה
אני שואל את עצמי אבל לא מוצא ת'תשובה
איך כל זה קרה והעולם כלום לא עשה
הולכים ברחוב ועליהם הטלאי הצהוב
עולות בי צמרמורות רק מלחשוב
איך בן אדם נהיה רוצח ולא נשבר
למראה של ילד מת מוות אכזר
הם לא ידעו לאן נוסעת הרכבת
שהיא הייתה רק בתחנה אחת עוצרת
הבטיחו להם חיים כמו אגדה
והם נפגשו עם הלא נודע
פזמון:
אלוהים שלח אלינו עזרה
עם שלם כמעט נכחד בשואה
אלוהים העם שהקמת סובל
עד מתי אני אצטרך להתפלל.
זעקה של ילד מראות אכזריים
כל הדמים נשפכים כמו בסרט אימים
זה לא סרט וזה לא עוד סיפור
עם ישראל נראה מותש וגמור
60 שנה עברו מהיום ראשון
שהתחילו להשמיד את כל ה-6 מיליון
זקנים,מבוגרים,ילדים וגם תינוקות
התחילו בכל מקום להשאיר דמעות
שרפו אותם ונשאר רק עפר
הם לא יוכלו לראות את המחר
כל כך הרבה מאוד רצחו
ללהבות מיליוני איש נשלחו