בס"ד
הפסוק אומר: "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ג)
ישנם אנשים שהם עובדי ה' ושמחים בעבודתו, וזאת מתי? כשטוב להם! כשיש להם כסף, כשיש להם בריאות! כשיש משפחה טובה, או אז הוא מאמין בה', אז הוא מתפלל בהתלהבות ומקיים מצוות. וזאת מפאת שהוא מרוצה! לזה אומר הכתוב " להגיד בבקר חסדך" כשטוב לך, והשמש זורחת ומאירה בעבורך, כשאתה במצב של בוקר דבר פשוט הוא להודות לה' על חסדו.
המעלה היא שתמשיך להיות עם אמונתך – בלילות! גם כשיש לך מצב של לילה ואפילה, והחושך יכסה ארץ, בו תרמוש כל חייתו ארץ, תהיה דבוק עם התורה ועם האמונה. ותקבל את הייסורים בהבנה שעוברת עליך תקופה של נסיון והתמודדות.
פעמים שמעמידים את האדם בניסיון, ורוצים לראות את מידת החוזק הרוחני שלו. לפעמים אמורים להפתח שערים גדולים לאדם, שערי רפואה, שערי הצלחה, שערי פרנסה, אמורים להפתח לו שערים עצומים! וכשהקב"ה פותח את השער, אז הוא פותח אותו עד הסוף בשפע רב. אולם הקב"ה מנסה את האדם האם ראוי הוא לשערי תשועה אלו, ומביא לו ניסיונות. פתאום, אין עבודה! אין פרנסה! שערים סגורים! להיכן שהוא פונה הכל סגור. או אז רוצים לראות האם נשבר או לא, האם ימשיך להניח תפילין, לשמור שבת, לקיים מצוות, האם פתאום יפסיק את כל ההנהגות של היראת שמים, משום שהרי הכל רע לו!
לזה אומר ואמונתך בלילות! המעלה היא שגם בתקופת לילה וחשיכה, גם בזמן שיש יסורים ובעיות, צריך להיות חדור אמונה בה', ולקבל הכל באהבה. תמיד להיות בעל תקוה, בעל תפילה, בעל חזון, בעל אמונה, תמיד תרגיש את הקב"ה שהוא צמוד וקרוב אליך אשר נושא אותך על כפיים, וגם בתקופה הקשה ביותר.
וכבר המשילו זאת במשל, לאדם שהגיע לבית עולמו, והראו לו את סרט החיים שלו, וכל אשר עשה בשנות חייו, והנה הוא רואה, שטח עפר גדול ורחב, ולכל אורך הדרך הוא רואה סימן של פסיעות רגליים, והוא שואל, רבש"ע של מי פסיעות אלו, אומרים לו אלה פסיעות רגליך במסלול החיים שלך. ואז הוא מתבונן ורואה שישנם עוד זוג פסיעות המלוות את שלו, ושוב שואל הוא, למי שייכות הפסיעות המלוות, ועונים לו, אלו פסיעות של בורא עולם, כביכול, אשר ליווה אותך בצמוד אליו בכל משעולי דרכך. והנה ממשיך הוא להתבונן במסע חייו, והוא מגיע לתקופה הקשה ביותר בשנות חייו, עת עברו עליו משברים וקשיים עצומים, וכאן הוא רואה לתדהמתו שהפסיעות המלוות נעלמו. ואז הוא שואל בכאב וכמעט בזעקה... מדוע רבש"ע? מדוע דוקא בתקופה הסוערת ביותר בחיי נעלמו עקבותיך והשארת אותי להתמודד לבדי? ואז עונה לו הקב"ה ואומר לו, בני, ההפך הוא הנכון, דוקא בתקופה זו של חייך הייתי צמוד אליך מאד, כל כך צמוד עד שנשאתי אותך על כפיים, ופסיעות בודדות אלו שאתה רואה אלו הפסיעות שלי לבד. אכן אחי ורעי "ואמונתך בלילות"
ומה באמת יכול לתת לאדם את הכח והעוצמה, להיות חדור אמונה ודבקות בה' גם בתקופת החשכה והאפלה? זו התורה! " לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי", התורה היא השעשועים של האדם, התורה היא המחיה של האדם כנאמר " פקודי ה' ישרים משמחי לב". מצות ה' ברה מאירת עיניים"- תורתנו הקדושה היא המחיה שלנו, והיא זאת שנותנת לנו את הכח להתקיים יום אחר יום, ואפילו בלילות
הירשם כדי להגיב לנושא
