בס"ד
"היכונו לביאת המשיח"?! והרי "משיח בא בהיסח הדעת"?!
במסכת סנהדרין (צז,א) אומרים חז"ל: "שלושה באין בהיסח הדעת, אלו הן, משיח מציאה ועקרב". האם המסע הפרסומי הקורא להתכונן לביאת המשיח אינו יכול לרחק את בואו חס ושלום?
תשובה:
שאלה זו יש לשאול גם על הענין של לימוד עניני הגאולה שנתחזק לאחרונה. דבגמרא שם אמרו: "רבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא בעינא מינייכו לא תרחקוה, דתנינא שלשה דברים באים בהיסח הדעת וכו', הרי משמע מדברי הגמרא שהעיסוק בתורת הגאולה מרחק אותה ח"ו, כי היא באה בהיסח הדעת דוקא.
אבל באמת אי אפשר בשום אופן לפרש דברי גמרא כפשוטן, שהרי כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים ה"ב ש"כל הספרים מלאים בדבר הזה" של ביאת המשיח, והאם יעלה על הדעת שלא ללמוד בספרים בכדי שלא לראות את האמור בהם על משיח.
וגם לא יתכן לומר שיש להסיח הדעת מביאת המשיח, שהרי בכל התפילות מבקשים על הגאולה, וביום הדין שואלים לאדם "ציפית לישועה" (שבת לא,א) ואיך אפשר לצפות ולהתפלל וביחד עם זה להסיח את הדעת.
אלא שרש"י הקדוש כבר תירץ זה באומרו בסנהדרין שם: "דמעסקי ביה-לידע מתי יבוא", כלומר שמה שיכול לרחק הגאולה הוא רק אם מתעסקים בחישוב קיצים לידע מתי יבוא משיח, והטעם בזה פשוט, כי בזמנו של רבי זירא אם היו אומרים שהקץ הוא בשנה פלונית, זמן רב לאחרי כן, הרי בזה היו מבטלים הצפיה מישועה, דמה יש להם לצפות ולחכות לו והרי "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב".ובמילא עי"ז מרחיקים את המשיח, כי זירוז התגלותו הוא דוקא על ידי הצפיה לישועה.
אבל העיסוק בתורת הגאולה ובהלכות מלכים, הרי זה חלק מכללות התורה שנצטווינו להגות בה יומם ולילה, ופשוט שצריך להתעסק בזה, ודוקא עי" מחזקים את האמונה שלא תהיה חס וחלילה באופן של: "אבדה אמונה משום שנכרתה מפיהם" (ירמיהו ז,כח)
והנה חז"ל כללו בחדא מחתא "משיח מציאה ועקרב", ויש להעיר שגם במציאה אף אם לא יסיח דעתו ויחפש מציאות במשך כל היום כולו, הרי מ"מ כאשר ימצא את המציאה היא באה לו בהיסח הדעת כמובן. ופשוט גם שהעובדה שהוא חיפש מציאות, לא מנעה את האפשרות שימצא מציאה, ואדרבא, ומ"מ באה לו המציאה בהיסח הדעת. וא"כ כך הוא גם במשיח, שאף בשעה שמתעסקים בתורת הגאולה ובהפצת האמונה בביאתו הקרובה של המשיח, מ"מ כאשר "יבוא אל היכלו האדון" יהיה זה "פתאום".
ועיין בפסוק זה במלאכי (ג,א) שנאמר שם: "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים", ובמצו"ד: " האדון-זה מלך המשיח", אשר עין כל אדם מצפה ומיחל לו ומבקש ביאתו", הרי שאף שמבקשים ומייחלים לו מ"מ נקרא זה "פתאום" היינו שבא בהיסח הדעת. (ולהעיר מדברי המהרש"א בחדא"ג בסנהדרין שם: "אם זכה יבוא לו משיח בהיסח הדעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו, ואם לא זכה יהיה לו ביאת משיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב לרעה לו").
ובכל הנ"ל תשובה גם למה ששאלו ממאמר חז"ל שיעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. ויש שביארו שהטעם שנסתלקה ממנו השכינה הוא בגלל "שלא צריכים לדעת את זה, כי השלמות של כלל ישראל לא קשור עם זה". ועד"ז הביאו את פסוק (שה"ש א,ח) "אם לא תדעי לך" שיש דברים "שהשלמות שבהם הוא מה שלא יודעים"
אבל פשוט ש"היכונו לביאת המשיח" אינה הכרזה על "קץ" (שזה מכבר "כלו כל הקיצין" סנהדרין צז,כ), אלא הודעה ברורה שעתה ממש הוא זמן הגאולה, ושיש להתכונן מיד לקבלת פני המשיח.
ובזה מובן גם שאין שאלות הנ"ל של גילוי הקץ וכו' שייכות להלכה של בחזקת משיח שברמב"ם, כי גם הרמב"ם ידע שמיעקב אבינו נסתם הקץ ואף ידע בודאי מהפסוק אם לא תדעי לך וגו', ואעפ"כ כתב הרמב"ם הלכה זו, כי פשוט שהדין של "בחזקת משיח" אינו "גילוי "הקץ", אלא גילוי המשיח כאשר מגיע הזמן שהוא נשלח כבר לגאול את ישראל. וכפי שתרגם אונקלוס בפסוק זה גופא בשה"ש, ש"אם לא תדעי לך" הוא רק "עד זמן דאשלח מלכא משיחא ויהי מדבר יתהון בניח על משכניהון הוא בית מקדשא דיבני להון דוד ושלמה רעיא דישראל.
הירשם כדי להגיב לנושא
