"מה שצבע יכול לעשות"
כל מה שאי-פעם רציתם לדעת על צביעת רכב בכלל ואופנוע בפרט, ולא היה לכם את מי לשאול, ולמעשה – עוד הרבה יותר מזה.



11/09/2007 12:00

כתבו: שי ואורי / "סאב צבע ועיצוב"
במאמר זה נדון בשלבים השונים שחלקי פלסטיק/פח/אלומיניום עוברים בדרכם להפוך מערמת חומרים לחלקים שנראים ומרגישים חדשים. בואו יחד ונצלול לעומק עולם הצביעה, עולם מורכב ולא פשוט. עולם שבו כל קיצור דרך או עיגול פינות יתורגם מידית לאיכות עבודה ירודה ולקוח מאד לא מרוצה.
טוב, אז מה בעצם עושים בצביעה/תיקון?
באופן כללי ישנם 4 שלבים שכל חלק חייב לעבור לפני שיימסר חזרה ללקוח והם:

1. הכנה לצבע - הכוללת ניקיון, בדיקת המשטח, התאמת צבע, חיפוש שברים וסדקים, "פתיחת" הצבע לפני תיקון, תיקון, "סגירה", ליטוש כללי, התזת יסוד, ליטוש עדין וביקורת.

2. צביעה - שוב ניקיון, התזת צבע, גרפיקה/אומנות.

3. לכה - כן, שוב ניקיון, התזת לקה, ייבוש.

4. גימור - ליטוש עדין, פוליש גס, פוליש עדין, וקס.


כל אחד מהשלבים הללו צריך להתבצע במלוא תשומת הלב ודורש ידע ומיומנות. זוהי עבודה שמאד מאד קל לפקשש. בואו ונכנס קצת יותר לעומק ונראה מה באמת קורה מאחורי הקלעים.


1. הכנה לצבע
למעשה זהו השלב החשוב ביותר בעבודה. 90% מהתוצאה הסופית מתבססת על שלב ההכנה. במידה ולא נעשה כמו שצריך אז ריתוכים ישברו, סדקים יופיעו, יראו סימני שפשוף וליטוש וכדומה. אז מה בדיוק קורה בשלב הכל-כך חשוב הזה? קודם כל ניקיון!
ניקיון
כל חלק, ולא משנה ממה הוא עשוי חייב לעבור ניקיון יסודי להסרת לכלוך ובעיקר שומנים. זאת אומרת שחלקים כמו (ובעיקר) חרבות של אופנועים, כנפיים (קדמיות ואחוריות) חייבות לעבור ניקיון יסודי להסרת שומנים. לכלוך ושומנים מהחלקים יפגע באיכות ההתקשרות של צבע היסוד אל החלק. האם ראיתם פעם איך מים יוצרים "עיניים" על חלק שעבר פוליש? ככה בדיוק יראה חלק שיצבע בלי לעבור ניקיון יסודי. ואם בכל זאת יצבע החלק ו"יקבור" את הלכלוך והשומנים, בהמשך הדרך הצבע פשוט יתקלף או יתנפח.
בדיקת המשטח
בשלב זה אנחנו מזהים מאיזה חומר החלק עשוי. האם זהו פלסטיק? פח? ברזל? אלומיניום? במקרה של פלסטיק ישנם המון סוגים של פלסטיק. הנפוצים ביותר הם:

ABS (Acrylonitrile-butadiene-styrene) - קשיחים ולמעשה רוב חלקי הפלסטיק של האופנועים/קטנועים עשויים מהם.

PP (Polypropylene) -גמישים ומסוג זה מייצרים את הפנסים והחרבות של האופנועים וגם את הפלסטיקה של אופנועי השטח.

לכל חומר יש צבע יסוד המותאם לו ושימוש בצבע יסוד לא מתאים יתורגם להתקלפויות הצבע – פשוט כי צבע היסוד לא אוחז בחלק כמו שצריך.


התאמת צבע
לפני שנתחיל לעבוד על החלק צריך להתאים לו צבע. אין הגיון להתחיל לתקן ולהכין את החלק לצבע אם לא דאגנו להתאים את הצבע מראש. אם ננסה להתאים את הצבע לאחר הליטוש לא נפגע בגוון המדויק של החלק. התאמת צבע היא אומנות בפני עצמה ודורשת עין מקצועית ומיומנת. התאמת הצבע יכולה להיות תהליך מהיר יחסית (במידה והצבע מופיע במניפות הצבעים או אם ידוע קוד הצבע) או איטי, כואב ומייגע (במידה והצבע נרקח ע"י צבעי אחר שהשתולל עם מספר פיגמנטים). צבעים שנחשבים לבעייתיים במיוחד הינם לבן פנינה וצבעים תלת שכבתיים. בצבעים אלה תיקונים מקומיים כמעט ובלתי אפשריים וחייבים לצבוע את כל החלק מחדש.
חיפוש שברים וסדקים
לאחר שלב התאמת הצבע צריך לאתר את כל הדורש תיקון. כל השברים והסדקים בחלק. יש לאתר את כל המקומות הבעייתיים בכדי לבצע תיקונים. כל שבר/סדק שיתפספס יראה בצורה ברורה בשלבים הבאים ויגרום לבעיות בצבע ובלכה.
"פתיחת" הצבע לפני תיקון
חוק מספר אחד בתיקון שברים וסדקים בפלסטיק הוא: לא מבצעים תיקונים על צבע קיים. צריך "לפתוח", או יותר נכון לגלח, את הצבע וחומר הפחחים מאזור התיקון. תיקונים המתבצעים על או יחד עם צבע/חומר פחחים קיים יהיו חלשים ובאיכות ירודה - או במילים אחרות – לא מקצועי.
תיקון
השלב החשוב ביותר בשלב ההכנה. פלסטיק מתקנים עם פלסטיק (ולא פיברגלאס, ובטח שלא עם דבק חם או דבק מהיר) ופיברגלאס מתקנים עם פיברגלאס. ניסיון לשלב בין השניים ייתן תוצאה שלאורך זמן לא תחזיק מעמד ובפעם הבאה שהחלק ידרוש תיקון הוא סתם ייקר את התהליך מפני שצריך להסיר את הפיברגלאס/דבק חם מהחלק וזהו תהליך ארוך ולא פשוט.
תיקוני פיברגלאס מבוצעים ע"י גילוח הדרגתי של קצוות השבר וגישור מחדש של השבר ע"י פיברגלאס ופוליאסטר. קודם הצד החיצוני בכדי לשמור על הקו הרצוי ולאחר מכן מאחור בכדי לתת חוזק נוסף לתיקון.
תיקוני פלסטיק או ריתוכי פלסטיק, אם מבוצעים ע"י אדם מיומן, לא יפתחו ובמקרה נפילה/תאונה לרוב הפלסטיק שליד התיקון ישבר. במידה ונשבר הריתוך סביר להניח כי לא בוצע כראוי מלכתחילה. בכדי לבצע תיקון פלסטיק איכותי צריך לדאוג לנקות את האזור מצבע וכל גורם זר אחר.


את הריתוך מבצעים ע"י מלחם. ממיסים את קצוות השבר ומאחים אותם יחד. חום יתר יגרום לעיוות החלק וחריכה של הפלסטיק, כאשר הפלסטיק נחרך הוא שביר מאד וצריך לבצע תיקון נרחב יותר. כמו כן בביצוע הריתוך יש לדאוג שלא יהיו בועות אויר בתוך הריתוך שיגרמו לריתוך חלש. לרוב ריתוך אסטתי יהיה גם ריתוך חזק.
לאחר שהושלם הריתוך יש להמשיך ולהוסיף פלסטיק לשבר. חומר פחחים נועד ליישר את אזור התיקון ולא לתת חוזק. אם נבצע ריתוך בסיסי ולא נדאג לחזק אותו בהתאם ופשוט נזרוק עליו חומר פחחים בכדי להסתיר אותו, בשלב מסוים יופיעו סדקים המלמדים על המאמצים שבהם עומד החומר (מפני שהריתוך לא מספק תמיכה נאותה) ומן הסתם לא ירחק הרגע שבו הפלסטיק ייכנע וישבר שוב. נקודה חשובה נוספת היא שכל שבר וסדק צריכים להיות מתוקנים עד הסוף. במידה והתיקון לא היה יסודי וחלק מהשבר/סדק נשאר לא מתוקן, יש לו נקודת התחלה מצוינת והסבירות שהוא יפתח שוב מאד גבוהה.
"סגירה"
לאחר שביצענו את כל התיקונים יש ללטש אותם וברוב המקרים נסיים עם משטח לא חלק. בכדי להחליק את המשטח יש למרוח עליו חומר פחחים. זהו חומר דו-רכיבי המתקשה וניתן לליטוש. חומר פחחים דורש משטח משונן בכדי להיתפס. מריחה עבה מידי של חומר פחחים תגרום לסדקים בגלל הוויברציות של הכלי. כלל אצבע הוא שיש להשתמש במינימום חומר פחחים ומכאן אפשר להסיק כי ריתוך פלסטיק מושלם הינו ריתוך אשר בו לא צריך למרוח חומר פחחים בכלל.
כל ריתוך יכול להגיע למצב של ריתוך מושלם – זוהי פונקציה של זמן ועלות. נקודה נוספת לרעת שימוש מוגזם בחומר פחחים הינה תוספת משקל לאופנוע.
ליטוש כללי
צבע לא יכול להיתפס על משטח חלק. אם נתיז צבע (ולא משנה איזה – רגיל, יסוד, לכה) על משטח חלק הוא לא ייתפס ואז נראה התקלפויות. לכן יש ללטש את החלק באופן יסודי כולל הקצוות. בשלב זה אנו דואגים שלא יהיו גלים על חלק ולמעשה זהו השלב שבו אנו מכינים את החלק לקבלת צבע היסוד. ישנה משמעות רבה לסוג נייר הליטוש שבו משתמשים בשלב זה. נייר גס מידי יעשה חריצים עמוקים מידי בצבע היסוד; חריצים שייראו גם בצבע. נייר עדין מידי לא ייתן לצבע היסוד משטח מתאים ושוב אנו חוזרים לעניין ההתקלפויות.
התזת יסוד
היסוד הוא למעשה השכבה הראשונה המותזת על החלק ותפקידו כפול:
א. לקשר בין החלק לצבע
ב. למלא חרירים קטנים

התזת יסוד לא מתאים על חלק תגרום לצבע להתקלף שכן אין קישור איכותי בין החלק עצמו לשכבת הצבע והלכה. סדקים ושברים שלא תוקנו כראוי בשלב קודם יופיעו בבירור. הדרך המקצועית והיחידה להעלים אותם היא לחזור לשלב התיקון ושוב להתיז שכבת יסוד.


לאחר ההתזה יש להניח את החלק לייבוש מלא, בד"כ ללילה, בכדי לאפשר ליסוד לשקוע אל תוך החריצים והחרירים. אם לא נאפשר את זמן הייבוש הנ"ל ונמשיך הלאה לשלב הצבע, היסוד ישקע בכל זאת אבל הפעם יחד עם הצבע ואז נראה בצבע את כל הפגמים שהיסוד אמור היה להעלים.
ליטוש עדין
לאחר זמן ייבוש נאות ליסוד, צריך להכין אותו לשכבה הבאה. שוב מלטשים אך הפעם זהו ליטוש עדין ויסודי של החלק (בד"כ עם ניירות מים), אשר יבטיח קישור חזק ואיכותי של הצבע אל שכבת היסוד. כמו כן בשלב זה מעלימים את כל הפגמים הקטנים והשאיפה היא לקבל משטח נקי לחלוטין מפגמים ומוכן לשלב הצבע.
ביקורת
לצערנו, אנחנו לא חיים בעולם מושלם וגם כאן זה נכון. תמיד יהיו מיני חרירים שהיסוד שקע לתוכם ולא העלים אותם לגמרי. כאן נכנס שלב הביקורת. עוברים על החלק שוב בצורה יסודית ומחפשים פגמים קטנים שעלולים להופיע בצבע. במידה וישנם כאלה (ו-99% מהפעמים יש...) ממלאים אותם בסוג מיוחד של חומר פחחים המיועד למטרה זו ולאחר זמן ייבוש שוב חוזרים לשלב הליטוש העדין ואז שוב עושים ביקורת. לבסוף כשהחלק סוף סוף מוכן, אפשר להמשיך הלאה.
2. צביעה
לאחר שלב ההכנה המייגע, שלב הצביעה נראה פשוט יחסית, כמובן שלמראית עין בלבד. שלב זה דורש ידע והבנה מכיוון שבשלב זה אנו מתמודדים עם תופעות מכוערות בצבע כגון כתמים, כיווצים, שריטות שהיו עד כה בלתי נראות וכל מיני רעות אחרות. כמנהגנו, במקום לקשקש באוויר בואו נצלול אל תוך תהליך הצביעה ונלמד גם מה ההבדל בין צביעה חלקה בצבע אחד לצביעה עם מספר צבעים. קדימה לעבודה.
שוב ניקיון
כן כן, אין מה לעשות. בשלב האחרון של ההכנה סיימנו את הביקורת בליטוש מים עדין. בליטוש זה יורדים גם גרגרים מחומר הביקורת ששמנו וגם גרגרים מצבע היסוד, את כל הלכלוך הזה צריך לנקות. בנוסף, אם בכל הזמן הזה לא עבדנו עם כפפות, השארנו שומנים מקצוות האצבעות שלנו, ולמרות שלא רואים אותם עכשיו, אם ננסה להתיז צבע על החלק - פתאום הם יקפצו לעין. אז שוב מנקים את החלק משומנים, הפעם עם חומר מיוחד שנקרא אנטי-סיליקון. ועכשיו אחרי כל זה מגיעים סוף סוף לשלב התזת הצבע.


התזת צבע
נשמע פשוט, לא? שמים צבע, מכוונים ויאללה... – אז זהו, שלא. קודם כל ה"פיסטולט" (אקדח הצבע) חייב להיות נקי. מה זה נקי? מבריק! כל טיפת צבע מצביעה קודמת תשנה את הגוון המותז. את הצבע המיועד צריך לסנן ("מה זה הנקודות המוזרות האלה פה על מיכל הדלק?"). את החלק המיועד לצביעה צריך להניח בצורה כזו שכל הקצוות שלו יהיו חופשיים. בד"כ מתחילים להתיז את הצבע מהקצוות שלו (הקנטים) ומאזורים בעייתיים אחרים (כונסים ופתחים אחרים), ולאחר מכן את שאר החלק. מאד חשוב לבנות את שכבת הצבע צורה מתודית ואחידה ולא פשוט "לסחוט את המצערת" ולהטביע את החלק בצבע.
כאשר מנסים לקצר תהליכים יופיעו בעיות שונות כמו כתמים בצבע (מישהו שכח להתיז יסוד אחרי תיקון?), כיווצים (למישהו יש בעיית לחות?), טביעות אצבעות (מישהו שכח לנקות?), סימני ליטוש (מישהו סתם חיפף?) בקיצור בעיות לא חסרות, צריך רק לדעת איפה לחפש אותן.
אם עד עכשיו עברנו את הכל בשלום והחלק המדובר צריך רק צבע אחד, אז התמזל מזלנו ואפשר לקפוץ לשלב הלכה. אבל לא תמיד מדובר בצבע אחד. בד"כ הצבע הראשון הוא רק הבסיס שעליו מתבצעת עבודת גרפיקה (לדוגמה רפליקה) או עבודת אומנות אחרת (ציורי איירבראש), ולכן אנו רק בחצי הדרך...
גרפיקה/אומנות
אז יש לנו חלק שהוכן לצבע וקיבל כבר שכבת הצבע הראשונה, נקרא לה שכבת בסיס. לרוב נרצה להוסיף משהו כמו כיתוב או פס או כל דבר אחר. כאשר אנו מתיזים צבע, 90% ממנו מגיע לאן שאנו מכוונים אבל לאן הולכים עוד 10%? התשובה מאד פשוטה וכואבת – לאוויר בצורת רסס שחלקו נוחת על החלק שלנו. זאת אומרת שאם אנו רוצים להוסיף פס על החלק שלנו, אנחנו צריכים למסך (מלשון מיסוך, להסתיר) עם נייר דבק את כל האזורים שאותם אנו לא מעוניינים לצבוע. עלינו להגן עליהם מפני הרסס. כלומר על כל צבע נוסף שאנו רוצים להוסיף, נצטרך להסיר את המיסוך הקיים ולמסך הכל מחדש בצורה מדויקת. כל סטייה, אפילו של אלפית המילימטר, תקפוץ לעין. במיוחד אם הנכם אנשים ויזואליים חדי הבחנה.


גם בשלב זה לניסיון, ידע ומיומנות אין תחליף. בכדי להניח גרפיקה איכותית בעלת גבולות חדים ונקיים חייבים להשתמש באמצעי מיסוך המיועדים ספציפית לעבודה עם צבע. כל דבר אחר יגרום לזליגה של הצבע ונקבל תוצאה חובבנית בלשון המעטה.
נקודה מעניינת היא שאם לא הכנו את החלק היטב, כאשר נתחיל להסיר את המיסוך הצבע או אפילו הצבע עם שכבת היסוד יתקלף מהחלק עצמו ואז... אם אמרתם חזרה לשלב ההכנה, קבלו נשיקה במצח. איזה כיף.
בעבודת איירבראש זה לא נעשה יותר פשוט. איירבראש, בתרגום ישיר מאנגלית "מכחול אויר", הוא למעשה אקדח צבע מאד קטן אשר בניגוד לאקדחי צבע גדולים, נועד לעבודה על פרטים קטנים. למען האמת ליד לא מיומנת ביותר, קל מאד לקבל תוצאות מכוערות ואפילו מזעזעות.
העבודה באיירבראש דורשת מיומנות טכנית מאד גבוהה ולרוב נדרשות מספר שנות אימון בכדי לקבל תוצאה איכותית. בנוסף למיומנות הטכנית נדרש כישרון והבנה מעמיקה בטכניקות ציור מתקדמות כגון רישום, בניית עומק, אור וצל, עבודה בשכבות וכו'. העבודה באיירבראש נעשית ע"י התזה עדינה ביותר של צבע. בנייה של שכבות צבע זו ע"ג זו כאשר מספיקה תזוזה אחת לא נכונה בכדי להרוס עבודה של מספר שעות. נושא זה מורכב מאד ובמסגרת מאמר זה נציין שבעבודה מסוג זה ישנם עוד עשרות מכשולים שמנייתם כאן תגרום לאדם הממוצע לפהק בצורה היסטרית.


ולכן נ-נ-י-ח שסיימנו את שלב הגרפיקה/אומנות והחלק לא התלכלך ולא נדבקו עליו כל מיני גרגרים ואין טביעות אצבע ובעצם, החלק נראה מליון דולר. ללא גימור איכותי כל העבודה הקשה הזו תרד לטמיון, וחבל.
3. לכה
אוקי, זהו כמעט השלב האחרון בתהליך. למעשה זהו השלב החביב על חוק מרפי וסביר להניח שאם משהו ישתבש, זה יקרה בשלב זה. לכן זהו שלב רגיש מאד וכל טעות קטנה עלולה לשלוח אותנו ישירות לתחילת המאמר. אז הנה, קבלו אותו, השלב ה(כמעט) אחרון.
ניקיון
על ניקיון כבר דיברנו? שומנים וטביעות אצבעות? מצלצל מוכר? זה מדהים כיצד לכלוך ושומנים מוצאים את דרכם אל החלק גם בשלב מתקדם זה. אפילו יותר מדהים איך שלכלוך אשר יושב בחלק התחתון של החלק המדובר, מוצא את דרכו אל המשטח העליון ונדבק ללכה. לכן שוב, ניקיון, ניקיון ושוב ניקיון. כל גרגר אבק יראה וכל ג'יפה מיקרונית פתאום תקבל ממדים של פיל. אז אתם בטוחים שדיברנו על ניקיון?
התזת לכה
אומנות התזת הלכה היא אחד השלבים הקשים ביותר בתהליך הצביעה. בשלב זה משתנים שונים כגון טמפרטורה, אחוזי לחות, סוג אקדח הצבע, לחץ האוויר באקדח, צורת הערבוב של הלכה, כמות הדילול, מרחק ההתזה והכמות המותזת הופכים להיות גורמים קריטיים לקבלת גימור איכותי. כשל באחד מהמשתנים הללו, טעות מינורית, קטנה, פיצית, זערורית – תגרום לך במקרה הטוב לשפשף את הלקה במשך שעות (ויותר גרוע, לאחר כל השפשופים תגלה ש...), ובמקרה הרע, כן, נכון, זה לא חדש - לחזור לשלב הראשון.


את הלכה חשוב ביותר לערבב על-פי הוראות היצרן. כל סטייה ביחס הכמויות של לכה/מקשה/טינר יכולה לגרום בעיות שונות כגון לכה שלא מתקשה, לכה שמתקשה מהר מידי, לכה שעושה נזילות בקלות, ועוד. חשוב ביותר להתיז את הלכה בצורה נכונה ובמרווחי זמן מדויקים על מנת לקבל תוצאה אופטימאלית. כל שכבה אמורה להיות מורכבת מ-3 שכבות נפרדות במרווחי זמן התלויים בפרמטרים כגון טמפרטורה ולחות. בשלב הראשון מותזת שכבת רסס המעניקה ללכה שכבת "שיניים" להיתפס עליה. לאחר חלון זמן ייבוש מתיזים שכבה נוספת, רטובה יותר. לאחר עוד חלון זמן ייבוש מתיזים שכבה נוספת. לאחר מכן עוברים לשלב הייבוש.
בעיות פוטנציאליות בהתזה: חלונות זמני הייבוש הנם קריטיים ביותר שכן בזמני הייבוש הללו פולטת הלכה גזים. אם לא נמתין מספיק, ילכדו הגזים הללו בין השכבות ונקבל תופעה הנראית כמו בועות קטנות בלכה (Solvent Pop). במקרה כזה אין מנוס, החלק חייב להיצבע מחדש.
אם לא נתיז מספיק לכה אז לא יהיה כיסוי מלא או שתתקבל שכבה 'תפוזית' מאד. אם נתיז יותר מדי, במקרה הטוב יהיו "רק" נזילות ובמקרה של עבודת איירבראש הנזילות עלולות "למשוך" את העבודה יחד איתן ולמרוח את הכל ואז, נכון, החלק חייב להיצבע מחדש.
אם לא ניקית את החלק או שיש מים/שמן בצינורות לחץ האוויר תקבל "עיני דג" (Fish eye) – שקע קטן בקוטר של בועה קטנה. דרושה רק טיפת שומן קטנטנה בכדי ליצור "עין" קטנה שתדחה את הלכה. בכל מקרה, גם אם החדר סטרילי לחלוטין, תמיד, אבל תמיד יהיו נקודות אבק על הלכה. זה לא כ"כ נורא, יש לזה פתרון והוא חלק משלב הגימור.
ייבוש
זמן הייבוש של הלכה משתנה מסוג אחד למשנהו. ככלל אצבע רצוי לתת ללכה להתייבש מינימום של 8-24 שעות בטמפרטורת החדר. זמן זה יכול להתקצר לחצי שעה אם נחמם את החדר הייבוש ל-60 מעלות אבל כמו בכל דבר אחר בחיים יש לזה מחיר. לכה שמתייבשת מהר מידי מאבדת מהברק שלה. לכן אע"פ שאפשר לייבש לכה במהירות, זה לא כדאי ולא רצוי.


4. גימור
אומנות הגימור מפרידה בין ילדים לגברים. איכות הגימור יכולה להפוך חלק שנראה "בסדר" לחלק שנראה "וואוו!", בואו נראה במה זה באמת כרוך.
ליטוש עדין
גם אם התזנו את הלכה, היא יצאה חלקה חלקה ואין עליה שום גרגר אבק קטנטן, עדיין היא לא תהיה מושלמת. למה? כי יש סוד קטן ללכה מושלמת ואני אגלה לכם אותו. אין כזה דבר. אין כזה דבר לכה מושלמת. אפשר להביא אותה למצב של שלמות, אבל זה דורש עבודה ולכן צריך ללטש. זה השלב שבו נעלים את הנזילות (אם חס וחלילה יש), נקודות אבק שנדבקו ללכה ואת ה'תפוזיות' הטבעית שלה. מדובר בליטוש סופר עדין שדורש מיומנות ובעיקר סבלנות.
פוליש גס
לאחר שהבאנו את הלכה לכדי שלמות הגיע הזמן להעלים את סימני הליטוש העדין ע"י פוליש. בשלב הראשון פוליש גס שתפקידו לגלח שכבה מיקרונית מהלכה ולהעלים את סימני הליטוש. כשעושים פוליש ללכה היא מתחממת מהחיכוך ויש לשים לב לא לחמם אותה יותר מידי כי אז היא "נשרפת" והופכת להיות עכורה ואז... לא צריך לומר, אתם כבר יודעים נכון?
פוליש עדין
לאחר שהעלמנו את סימני הליטוש עוברים לפוליש עדין. תפקידו לא להעלים שריטות אלא להחזיר ללכה את הברק. לאחר שבוצע שלב זה החלק נראה מבריק כמו כדור באולינג חדש. הברק מטורף והשמחה רבה.


וקס
מכיוון שבתהליך הפוליש אנו מגלחים שכבות מיקרוניות מהלכה היא "נפתחת". תפקידו של הווקס לאטום מחדש את הלכה ולהגן עליה. מריחת שכבת וקס על לכה טרייה מדי (כזו שלא הספיקה לשחרר את כל הגזים שלה) יגרום ללכידת הגזים בלכה וכתוצאה מכך להתרוממויות של שכבות הצבע/לכה, ולכן חשוב לתת ללכה להגיע לייבוש מוחלט. לסיכום, הצגנו בפניכם על קצה המזלג את השלבים הכרוכים בצביעת כלי רכב, בתקווה שמאמר זה שבר כמה מיתוסים ונתן לכם את הידע הבסיסי בהבנת המורכבות של תהליך הצביעה.