בזכות המשפחה האומנה, דני לא נרתע מחיבוק


הוריהם הביולוגיים נעלו אותם בשירותים והאכילו אותם מהרצפה. חצי שנה אחרי שהוצאו מחזקתם, החלו שלושה אחים בגילאים שנה עד חמש להסתגל לחיים ואפילו לגלות עצמאות. כמותם חיים בסיכון עוד 350 אלף ילדים, שמחפשים בית חם יעל ברנובסקי פורסם: 28.09.07, 14:57


עדנה (שם בדוי), בת 25, מתקשה לחזור לביקור בעיירה הדרומית בה גדלה. הרחובות והבתים מזכירים לה התעללות מינית ואונס שעברה שם עד גיל 11. אמה ואחותה הגדולה (הוריה גרושים) לא הבחינו אז בסבלה. רק לאחר שיועצת בית-הספר הבחינה כי הילדה רזה ושקטה מדי, החלה לדובב אותה והאמת יצאה לאור. בעקבות הממצאים החליטו שירותי הרווחה להוציאה מהבית ולהעבירה לפנימייה. מסגרת זו לא התאימה לה, ועובדת סוציאלית המליצה להעבירה למשפחת אומנה.

"בהתחלה היה לי מאוד קשה. לא הבנתי למה אני לא יכולה להיות עם אמא שלי כמו כל הילדים האחרים", משחזרת עדנה. "הרגשתי בדידות איומה, בכיתי המון ורק רציתי למות. אבל עם הזמן הרגשתי שהגעתי לבית חם, שאוהבים אותי, שדואגים ושלא יחסר לי דבר. הבנתי שקיבלתי הזדמנות לחיים חדשים".

היום מנהלת עדנה חיים עצמאים, עובדת עם נוער בסיכון ומתחילה ללמוד תואר באומנות. היא שומרת על קשר עם אמה ואחותה, אך בשבתות וחגים מקפידה לבקר בבית משפחת האומנה. "אחרי כל הדברים הקשים שעברתי, טוב לי לחזור למקום שתמיד היה לי טוב בו. לכן זה חשוב שימצאו בית לילדים כמוני".