קרחה לבנה
(שם מדעי: Carcharodon carcharias), מין של כריש מהסוג קרחה (Carcharodon) בתת-משפחת העמלצים. קרחה לבנה הוא המין היחיד שחי כיום מהסוג קרחה, אולם נראה כי בעבר השתייכו למין מינים נוספים, בהם המגלודון.//
פרטים כלליים
אורכו של הקרחה הלבנה נע בין שלושה לשמונה מטרים, ומשקלו מגיע עד לשלושה טונות. הוא ניזון מיונקים ימיים, צבי ים, דגים שונים ופגרים. הקרחה הלבנה מסוכן לאדם אך אינו טורף אותו. תפוצתו כוללת את כל הימים והאוקיינוסים באזורים הסובטרופיים והממוזגים.
כריש זה מוכר גם בשמות: הכריש הלבן או עמלץ לבן. הוא אוכל הבשר הגדול שבכרישים, שני בגודלו (מבין אוכלי הבשר) רק לכריש הפרהיסטורי מגלודון המהווה ככל הנראה שאר בשר קרוב שלו. סבורים שהעמלץ הלבן הינו כריש נודד עונתי, ששוחה בעקבות בעלי חיים ימיים נודדים, המשמשים כמזונו.
אנטומיה
גופו של כריש זה דמוי טורפדו ושלדוסחוסי. עורו קשה ומחוספס ומכוסה קשקשים קטנים ובולטים העשויים מדנטין ואמייל. החרטום קצר ומחודד ומשני צדדיו נמצאים הנחיריים. פתח הפה רחב ומקושת בתחתית הראש. בפיו שיניים משולשות חדות, ששוליהן משוננות כמסור. הן מתחלפות ללא הרף רק בחלק הלסתות האחורי. הכריש עשוי להחליף אלפי שיניים במהלך חייו. בתפסו טרף הוא מטלטלו על מנת לקרוע ממנו נתחים לאכילה. נמצא שכוח הנשיכה של פרט בוגר שקול לכחצי טון - בין הנשיכות החזקות בעולם.
לקרחה זוג סנפירי גב: הקדמי ממוקם במרכז הגב והאחורי מעל סנפיר השת. סנפירי החזהשחורים בקצותיהם ובבסיסם כתם שחור. סנפירים אלה גדולים ודמויי מפרש. סנפיר הזנב גדול ושתי אונותיו כמעט שוות בגודלן. בצידי הגוף, לפני סנפירי החזה, ישנם חמישה פתחי זימים אנכיים ארוכים. גבו של כריש זה אפור כהה וגחונו לבנבן. הוא בעל יכולת שחיה מהירה.
אינטלגינציה ומבנה חברתי
בעבר מקובל היה להחשיב את הקרחה הלבנה ליצור טיפש, שעלול לנסות ולנשוך את עצמו אם נפצע, בגלל ריח הדם. נגרס כי הוא אינו מסוגל לזכור פרטים פשוטים למדי, ובעל יכולת למידה נמוכה. המבנה החברתי הוגדר כיחידאי, פרט לתקופת הרבייה.
מחקרים שנעשו במהלך השנים העלו תוצאות שונות בתכלית. כשכרישים רדפו אחר כלבי ים נמצא כי הכלב ניסה לבלבל את הכריש בזינוקים פתאומיים לכיוונים שונים באמצע המרדף, ואילו בסביבות הזינוק השלישי הצליח הכריש בדרך כלל לתפסו. מסקנות התצפית הראו כי הכרישים למעשה מנסים לחשב את כיוון הזינוק הבא של טרפם על פי זינוקים קודמים. עוד נמצא כי בעת מפגש בין שני כרישים גדולים נערך מעין טקס בטרם פורץ קרב: הכרישים שוחים זה סביב זה ונוגסים קלות אחד בשני על מנת לקבל הערכה של יריבם. לעתים נמנע מאבק והיריבים יוצאים עם צלקות מעטות, ולעתים פורץ קרב עקוב מדם. משערים כי הם אף נעזרים לעתים אחד בשני כדי לתפוס טרף.
רבייה
הנקבה גדולה מהזכר. הפרית הביצים היא פנימית והן מתפתחות ברחם האם עם קשר דמוי שליה אל גופה. היא משריצה כעשר וולדות חיים שאורכם כמטר ואשר זהים במראם לבוגרים. הרבייה מתקיימת אחת לשנתיים ואורכם של הצעירים בהגיעם לבגרות מינית הוא כשלושה מטרים.
הקרחה והאדם
כריש זה ידוע כמסוכן ביותר לאדם, אך נמצא שהוא תוקף את הבריות בשל טעות, בחושבו שצללית האדם השוחה מעליו הוא בעל חיים המהווה לו טרף, דוגמת כלב ים (צללית אדם השוחה על גלשן מזכירה מאוד את גופו העגול בעל הסנפירים של כלב הים). כאשר הוא מזהה את האדם בדרך כלל מתרחק ממנו הכריש. אם בכל זאת נגס בבשרו, הרי חוש הטעם מורה לו כי אין מדובר בטרפו ובמצולות משחרר הוא את האדם מבין לסתותיו, אמנם פצוע אך חי (אם כי לעתים הנזק כבר בלתי הפיך). לפיכך, שמו הרע יצא לו עקב גודלו העצום, לפיו קל מאוד לזהותו; ותפוצתו הרחבה, הגורמת לחיכוכים רבים בינו לבין האדם.
ב-1975 יצא סרט האימה של הבמאי האמריקאיסטיבן שפילברג- מלתעות, בו הוצג שריף של עיירה קטנה הרודף אחר כריש מסוג זה המטיל אימה על חופי האזור. הכריש הוצג כ"גיבור" הסרט, אך לרעה. הדבר התבטא במה שאמר החוקר הימי בסרט: "או שתקטעו את אספקת המזון שלו, או שתהרגו אותו". כיוון שהסרט זכה להצלחה רבה, אנשים רבים קלטו בתודעתם את הקרחה, ואת מיני הכרישים בכלל, כיצורים מרושעים ואכזריים. חלקם אף אינם מסוגלים לצפות בכרישים על מסך הטלוויזיה. סרטי טבע תעודיים הם שמנסים שוב ושוב לנקות את דמותו של הכריש מאשמה (עד כמה שניתן) בהצגת עובדות מוצקות, אשר חלקן מפורטות למעלה. ברם, השפעתם של אותו סרט אימה, בליווי סרטים רבים שהופקו לאחריו,- והתקיפות בחופים עליהן טורחת התקשורת לדווח, עדיין מציירים את הקרחה הלבנה כהתגלמות הפחד בתודעתם של אנשים רבים.
חושים
לקרחה הלבנה מספר חושים מפותחים ביותר. היא מאתרת את טרפה בעזרת חוש הראייה והריח וכן בעזרת תאי עצב המכסים את עורה, שבעזרתם היא קולטת תנודות במים. ראייתה ביום בינונית, אך נמצא שבלילה היא רגישה לאור בהרבה מזו של חתול; ואכן, נמצא שהכריש מעדיף לצוד בלילה. חוש הריח מפותח ביותר: הכריש מסוגל להריח טיפה אחת של דם בליטרים רבים-לאין-שיעור של מים. חוש זה בדרך כלל מועיל לו באיתור טרף פצוע, ואף מגרה את חושיו עד כדי השתוללות. חוש הטעם מועיל לו בזיהוי הטרף, ועל כן הוא בדרך כלל נוגס קלות בטרף על מנת לזהותו.
מזון ואויבים
הקרחה הלבנה ניזונה מדגים, יונקים ויצורים ימיים רבים אחרים (אף כי הוא אינו מוגדר כאוכל כל ככריש טיגרי), מתים או חיים. הטרף החביב עליה הוא כלבי ים, ועל כן שכיח למצוא אותה בקרבת חופים בעונת הצאצאים של יונקים אלה. היא ניזונה אף בדולפינים שונים.
עקב גודלו ומעמדו בשרשרת המזון, אין לכריש הזה טורפים רבים, ועל כן אויביו העיקריים הם פרטים גדולים ממנו והאדם. אולם, שני יונקים ימיים ידועים כטורפי קרחות. לויתן הראשתן, הטורף הגדול ביותר החי כיום (אורכו כ-20 מטר), מצליח להתגבר על פרטים גדולים וטורפם. הטורף השני הוא דולפין האורקה, המגיע לאורך של כ-10 מטרים וצד בקבוצות.
בישביל נתי