1. הנרגילה היא מתקן המשמש לעישוןטבק במקור, אך מסוגל גם לשמש בעישון של מריחואנה, אופיאטים או סמים אחרים. יש שסבורים כי מקורה של הנרגילה בהודו (מקור השם נרגילה במלה הינדואית "נריאל נכילה", שפירושה אגוז קוקוס). אחרים סבורים כי מקור הנרגילה בבני שבט הקלאהרי במזרח אפריקה, שנהגו לעשן צמחי קנביס באמצעות מכלי מים. כיום עישון הנרגילה מקובל מאוד בארצות ערב.



2.הדרך שבא פועלת הנרגילה!
החומרים המשמשים לעישון בנרגילה חייבים להיות רטובים או לחים. לכן מעורבב בדרך כלל טבק לנרגילה עם פירות מיובשים למחצה. התוספות לטבק מעניקות לנרגילה את ייחודה, שכן כאשר מעשנים אותה חשים בטעם התוספת. ניתן להשיג טבק במגוון טעמים, כגון תפוח, בננה, תות שדה, דובדבן, ורדים ומנטה.
הנרגילה מחולקת לשלושה חלקים: ראש, גוף וכד. מצידו העליון של הגוף מחובר הראש ומצידו התחתון הכד. מהגוף יוצא צינור המשמש לשאיפת העשן. בנרגילה הטבק לא נשרף אלא מחומם לטמפרטורה גבוהה מאוד על ידי גחל הנמצא מעליו ומופרד ממנו בנייר אלומיניום (נייר כסף). הטבק ממוקם בראש הנרגילה. כד הנרגילה מלא מים.
כאשר שואפים אוויר מן הצינור, נוצר ואקום בתוך הכד. אז נשאב לתוך הכד אוויר דרך הראש ודרך הטבק החם. העשן עובר דרך המים שבכד הנרגילה, ומסונן חלקית : חלק מן הניקוטין והעטרן שבטבק מסוננים. הסינון מעדן את טעמו של העשן. לפעמים מוסיפים לכד אלכוהול או חומרים אחרים (כמו סירופ, משקה מוגז או חלב), על מנת לקבל תחושות אחרות.

3.בריאות
מחקר מצא שבמהלך עישון נרגילה ניתן לעשן כמויות עשן המקבילות או גדולות לזו בסיגריות. מכיוון שהמים מסננים את העשן, ומכיוון שעשן הטבק נושא על פי רוב ריח של פירות, מתקבלת אצל רבים התחושה שהעישון לא מזיק. אך בנרגילה לא רק ששואפים את העשן, שואפים אותו הרבה יותר זמן מסיגריה ונפח השאיפות גדול יותר: הלחות מאפשרת למעשנים להגביר את עצמת שאיפתם, מכיוון שמוקטן גירוי דרכי הנשימה. ככל שהנרגילה קטנה יותר, קטנה כמות המים והחומר הנשאף לריאות מרוכז יותר ולכן גורם נזק רב יותר. לעומת זאת, לרוב משתמשים בנרגילה בחברותא, כך שהעישון מתחלק על מספר גדול של אנשים, ומשתמשי נרגילה מעשנים לעתים רחוקות יותר ממעשני סיגריות, ולכן ייתכן והנזק הכולל נמוך יותר.
הועלתה סברה שאצל מעשני נרגילה ישנה רמה גבוהה יותר של התרכובת הרעילהפחמן חד חמצני ביחס למעשני סיגריות אך סברה זו לא הודגמה במחקר. מקורו בפחם המשמש בנרגילה.
תערובת העישון, אשר אינה נתונה תחת פיקוח, מכילה חומרים מסרטנים כגון זפת, ארסן, בנזופירן, כרום ועופרת. חומרים אלה גורמים לסרטן הריאה, החניכים, השפתיים ושלפוחית השתן.
שיתוף הנרגילה בין מעשנים עשוי לגרום להדבקה במחלות שונות: הרפס השפתיים, שחפת, דלקת הסימפונות (ברונכיט) ומחלת הנשיקה דרך הפה, ואקזמה ומחלות עור שונות ביד. ניתן להתגונן מהדבקה באמצעות שימוש בפיות חד פעמיות המחולקות בסלוני נרגילות. סכנות נוספות שנמצאו הן פגיעה בכושר הגופני והמיני, והזדקנות מוקדמת של העור.
כמו כן נמצא מתאם חיובי בין מעשני נרגילה בארצות ערב לבין חולי נפחת (אמפיזמה).
חוקרים אחרים הביעו התנגדות לשיטות בהם נוהלו מחקרים אלו, בולט בהם הוא קאמל צ'אוצ'י, המחבר של חיבורים מוקדמים מקיפים על הנושא. חיסרון בולט במחקרים הללו הוא שהם לא התייחסו לזמן ותדירות העישון, ולשימוש מקביל או קודם בסיגריות אוליבר קלארק ביקר אף הוא את המחקרים במאמר שפרסם בכתב העת 'פדיאטריה'.