בס"ד

א. כיבוד השבת.

באמצעות לבוש מכובד, שלש סעודות חגיגיות, שירי שבת וכדו'.

ב. אווירת רוגע ומלכות בשבת.

דבר הבא לידי ביטוי: 1. באיסור לרוץ ריצת לחץ וטרדה כדרך הממהר בחול לעסקיו החומריים. ריצה לתענוג מותרת, וכן ריצה לדבר מצווה. 2. בהימנעות מלשוחח על עסקיו כגון חישוב חובות וחשבונות, תוכניות רכישה וכדו'. אלא יהיה כמי שכל עסקיו עשויים ומסודרים. דיבור על ממון ועסקים כלליים מתוך תענוג מעצם השיחה, מבלי שתהיה בהם שום השלכה אישית-מעשית, וכן נושאים פוליטיים, מדיניים, חדשות וכדומה מתוך תענוג והנאה לשוחח ולדון בהם, מותר.

ג. הדלקת נרות שבת.

סמוך לכניסת השבת, בשעת הדלקת הנרות הכתוב בלוח השנה (ובכל מקרה לא יאוחר מכ5- דקות לפני שקיעת השמש של יום ו'), מדליקה האישה נרות שבת בברכה (ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של שבת). אם אין האישה בבית מדליק הגבר בברכה. (יוצאי ארצות ספרד נוהגים לברך לפני ההדלקה, ומנהג יוצאי ארצות אשכנז לברך לאחר ההדלקה).

ד. דיני מוקצה בשבת.

כל חפץ שהאדם מקצה ומסיח דעתו ממנו בשבת מפאת היותו בלתי ראוי לשימוש בשבת (כגון כלי עבודה, כלי תפירה, כלי כתיבה, אבנים, עפר וכדומה) אסור לטלטלו בשבת. (טלטול משמעותו הזזה. כגון: הרמה, דחיפה באצבע וביד וכדומה. נגיעה ללא הזזה אינה אסורה. הזזה כלאחר יד, כלומר שלא כדרך המצויה, וכגון שמזיז את החפץ בגב היד, מותרת). אולם קיים הבדל בין חפצים אשר חל עליהם שם כלי אלא שהם מיועדים למלאכת איסור (כגון כלי עבודה, כלי תפירה, כלי כתיבה וכדומה) אותם מותר לטלטל לצורך השבת (כגון פטיש לפצח אגוזים. או להרים ולקחת כלים אלה כדי להשתמש במקום שהם מונחים עליו. ומשהורמו בהיתר, מותר ללכת ולהניחם בכל חדר, מדף או מקום שמעונינים בו), לבין עצמים שלא חל עליהם שם כלי (כגון אבנים, עפר, בעלי חיים וכדומה) אותם אסור לטלטל אף לצורך השבת (כגון אבן לפצח אגוזים או להרימה כדי להשתמש בכסא או במקום שהאבן מונחת עליו, אסור. אולם מותר להטות את הכסא והאבן תיפול).

ה. דיני קידוש בשבת.

בליל שבת, לאחר תפילת ערבית, יש להיכנס הביתה במאור פנים ובברכת שבת-שלום לבבית. לאחר מכן מתאספים כל הנוכחים סביב השולחן החגיגי וראש המשפחה (או כל אחד אחר שהוא מעל גיל בר-מצוה) מקדש על היין כפי הנוסח הכתוב בסידור התפילה. כולם מכוונים לצאת בשמיעתם ידי חובת הקידוש והמקדש מכוון להוציאם ידי חובתם. לאחר הקידוש ניגשים לנטילת ידים ולסעודת השבת.
כמו כן, ביום שבת, לאחר תפילת שחרית מקדשים על היין לפני הסעודה.
במוצאי שבת, לאחר תפילת ערבית נפרדים מהשבת באמצעות הבדלה על היין. מלבד ברכת ההבדלה (ברוך... המבדיל בין קודש לחול וכו') מברכים על שלהבת הנר (ברוך... בורא מאורי האש), שהרי מעתה מותר להדליק אש (וגם משום שהאש הראשונה נוצרה במוצאי שבת, על ידי האדם שנברא ביום שישי.) וכן על הבשמים (ההנאה הרוחנית השייכת בעודנו בתוך הגוף בעולם הזה, היא הרחת ריח נעים. הנאה הקיימת בעוצמה אדירה ושונה לחלוטין בגן-עדן. עם הפרידה מהחוויה הרוחנית המרוממת של השבת, אשר היא מעין עולם הבא, משתדלים אנו להרגיע את הנפש השואפת אל מקורה הרוחני, באמצעות ריח נעים של בשמים).

ו. איסורי מלאכה בשבת.

שלושים ותשעה אבות מלאכה אסורות בשבת. (הן מפורטות במאמר נפרד).