בס"ד

פרשת בראשית





"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"
השמעת פסוק זה בקריאת התורה ב"שבת בראשית", מעוררת בקרב קהל השומעים מידת-מה של התרגשות. תיאור מעשה הבריאה משתלב עם ההתחלה החדשה בראשיתה של שנה, והם משווים למעמד קריאת התורה בשבת זו תחושה של התחדשות והתרגשות. שוב יוצא עם ישראל לדרך של קריאה בתורה מדי שבת בשבתו, ולהאזנה לדבר ה' המנחה את כולנו לחיים של תורה, חיים המעניקים להולכים בדרכה של תורה אושר אמיתי, השמור להם בלבד. "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו" (תהילים קמד).
אושר גדול ועצום זה, מיוסד במידה רבה על רעיון רב משמעות הטמון בביאור רש"י על המילים "בראשית ברא אלוקים", וזה לשונו: "בראשית ברא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה) בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו" (משלי ה) ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו" (ירמיה ב)".
נאמר כאן שהתורה וישראל הינם המטרה למענה נברא העולם. כל המרחב האדיר של עולמנו, הכולל את השמים ואת הארץ וכל צבאם, נברא עבור התורה וישראל. ידוע שהקוטר של היקום כולו הוא מאות מליוני שנות אור (שניית אור הינה אורך של שלוש מאות אלף קילומטרים, וכשנכפילה במספר השניות שבשנה נקבל את אורכה של שנת אור!!!). הכל נברא עבור התורה וישראל, החיים על כדור הארץ שהוא נקודה זעירה ביותר בתוך תבל ומלואה.
נמצא, איפוא, שכאשר איש ישראל הוגה בתורה ומנהל את אורחות חייו על פי חוקיה ומשפטיה, הוא מגשים בכך את מטרת הבריאה. ככל שיתהדק הקשר בין התורה לבין לומדיה-מקיימיה, כן יגדל אושרם וסיפוקם של מגשימי מטרת הבריאה. טבעי הוא, איפוא, שנעסוק בפרשה זו בליבון עניין אושרנו וטוב חלקנו, כדי שנבין "מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".

התורה היא התכנית של העולם
בטרם נאיר הדברים וביאור הקשר שבין המשמעות הכפולה של "בראשית" לבין הדרך אל האושר הנכסף, מן הראוי שנעיין בדברי חז"ל הידועים: "דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, איסתכל בה באורייתא וברא עלמא" (זוהר, תרומה קסא, תרגום: "כשברא הקב"ה את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם). יש להבין: וכי יש בדברי התורה הוראות כיצד בוראים עולם? יודעי דבר, בודאי מפרשים מאמר זה על דרך הסוד, אולם אין בכך כדי לשלול את בקשת הבנת הדברים על דרך הפשט.
המהר"ל כתב בביאורו למסכת אבות: "ולפי סדר התורה סידר ה' יתברך סדר העולם, עד שהכל נמשך אחר התורה. כי כך ראוי שהאדם הוא יותר במעלה על כל העולם, כי בשביל האדם נברא הכל. ולפיכך, אחר תורת האדם וסדר שלו נמשך סדר העולם. כי ברא ה' יתברך העולם לפי מה שראוי אל סדר האדם, וזה שאמר שהיה מביט בתורה וברא העולם, כי אחר סדר התורה, נמשך סדר העולם".
נבאר דברים אלו על פי משל לאדם הפונה לאדריכל ומבקשו לתכנן עבורו בית, הוא אינו יכול להסתפק בבקשה קצרה זו. עליו להבהיר תחילה אם כוונתו לבית מגורים או לבית שעתיד לשרת מטרה אחרת. אחר כך יחקור האדריכל וידרוש אודות סוג הפעילות שתיעשה בבית זה, וכן על כמות האנשים אשר ישתמשו בו ועל אופיים ומנהגיהם. רק אחרי שילמד ויבין היטב מה טיבו של בית זה, יוכל לגשת לביצוע התכנית המבוקשת.
עתה יובן שכאשר בא הקב"ה לברוא את העולם, ביקש תחילה, כביכול, לדעת מה דרוש לשם קיום מטרת הבריאה. כי לאחר שיתבררו הפרטים הדרושים, תהיה תכנית הבריאה מוכנה. כיון שהעולם נברא בשביל ישראל ועבור התורה שתורה את דרכם בחיים, לפיכך "איסתכל באורייתא" (הסתכל בתורה). שבה כתובים החוקים והמשפטים, אפשר למצוא את ההוראות לחיי יום-יום של עם מקבלי התורה. נמצא, אם כן, שאמנם לא נתפרשה בתורה תכנית עבודה לבניית עולם, אולם היא מאפשרת לדעת מה הם הפרטים החייבים להמצא בבריאה. זאת, משום שהיא ורק היא מכתיבה את אורח החיים המלא של "ראשית תבואתה" – היינו עם ישראל, אשר למענם נברא העולם.
בדרך הבנה זו מסביר גם הג"ר ירוחם הלוי זצ"ל, בספרו "דעת תורה", ומביא סיוע מהזוהר (פ' שלח): "רמ"ח איברים ישנם באדם כנגד רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה גידים כנגד שס"ה מצוות לא תעשה". יצירת האדם נעשתה במקביל ובהתאם לאזהרות התורה וציוויה. אי לכך, מציאויות שונות, נוצרו בעולם רק בעקבות ציוויי התורה. לדוגמא: מצוות כיבוד אב ואם. בדרך כלל רגילים להבין, שמצווה זו ניתנה אחרי שישנה בעולם מציאות של אב ואם. ובעקבות זאת באה התורה ומצווה על הבן לכבד את אביו ואת אמו. אך האמת היא שסדר הדברים הינו הפוך, היצירה של אב ואם נעשתה אך ורק משום שהתורה מצווה על כיבודם. וללא מצווה זו, אפשר שהילדים היו באים לעולם בדרך אחרת.
להשלמת הרעיון, נביא את דברי הרמב"ם (בהקדמתו לסדר זרעים), שם הוא מבאר לשם מה נבראו כל בני האדם הרחוקים מתכלית האדם בעולמו, ותורף דבריו הוא- שהם נבראו כדי לשמש את האדם השלם. אלמלי הם, היה האדם השלם נזקק לבזבז את זמנו היקר כדי ללמוד כיצד לעבד את האדמה ולגדל בה פירות וירקות ולהתקינם לאכילה. כמו כן היה עליו ליצור את הכלים הדרושים לביצוע מלאכות אלו, להתעסק בבניית בתים, לעסוק בתעשיית הבגדים ועוד ועוד. הרי אין זמן בכל חיי מתושלח כדי להספיק ללמוד ולעשות את כל הנ"ל, ואם כן לא היה נשאר לאדם זמן כדי ללמוד תורה ולקנות חכמה. לצורך זה, אומר הרמב"ם, נברא כל המון העם העירומים מערמה וריקים מחכמה, כדי לתקן ולהכין את כל מה שנצרך לחכם. סיבה נוספת המצדיקה את בריאתם, היא יצירת חברה לחכמים לבל יחיו בבדידות.

גם האדם נברא לאור הנדרש לחיי התורה
אחרי שהובהר שהאדם והבריאה נוצרו בהתאם למה שנדרש כדי לחיות חיי תורה, נוכל להתקדם צעד נוסף. מובן מאליו שלא רק הגופים והעצמים נבראו על פי התורה, אלא כל תכונות הנפש של מקיימי התורה נבראו לאור עיקרון זה. השכל, המחשבה, הרצונות, השאיפות, השמחה ועוד, נוצרו באופן שיועילו לאדם בקיום חובתו בעולמו. בעזרת השכל והמחשבה, יכול האדם ללמוד תורה ולכלכל את מעשיו בתבונה. הרצונות והשאיפות נועדו לעורר את החשק והתשוקה להוסיף דעת בתורה ולהשתדל עד כמה שאפשר בקיום המצוות ובתיקון המידות. כך גם לגבי כל שאר תכונות הנפש והיכולת הגופנית, הכל ניתן לאדם כדי שיעסוק בתורה ויחיה לאורה.
לכן, מבינים אנו מדוע רק חיי תורה מסוגלים להעניק לאדם מישראל אושר אמיתי. כי כל תכונותיו הפנימיות של היהודי, נבראו מלכתחילה באופן שישמשו אותו במילוי החובות שהתורה מטילה עליו. על כן מילוי אותן חובות ממלא את הנפש ומביא אותה לסיפוקה, כי להן ורק להן היא מותאמת מראשית בריאתה ואליהן היא משתוקקת. ככל שידקדק בקיום התורה ומצוותיה, כן תימלא הנפש והאדם יבוא על סיפוקו המלא. זהו היסוד לאושר הגדול הממלא את האדם במלאו את חובותיו.

ביטויים נשגבים לתחושת האושר של יהודי הממלא את חובתו בעולמו, אנו מוצאים במקומות שונים בכתבי מרן "החזון איש" זצ"ל, כגון:
א. "כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך, מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ ונשמתו נעימה עליו" – הדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה', וכל תענוגי בשרים חמקו עבורו, ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים.
ב. "וכל תענוגי העולם הזה כאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך" - כשהאדם מגיע לערכי קודש, נגלה לפניו עולם חדש, כי אפשר לאדם להיות בעולם הזה כמלאך לכמה רגעים, וליהנות מזיו קודשו.
ג. "העונג האציל של עמל החכמה, אשר נשמת האדם מתרוממת מעל המיית העולם עד שמי השמים ונהנים מזיו החכמה העליונה" - זהו הטובה הגדולה והיתירה שניתנה לאדם תחת השמש.

לפי דברים אלו, אל נבין שמדובר כאן רק על גדולי תורה שיכולים לחיות במציאות זו, אלא כל איש ישראל, גם מי שעדיין לא טעם טעמה של שלימות, יזכה ליהנות מזיו אורה של הקדושה ולטעום מנופת צופה ככל שיקרב אל הקודש. כל צעד לקראת מילוי תאוות הנפש בהתאם לתכנית הבריאה, יביא עמו רגשי שמחה, עונג וסיפוק.

אין חיי אושר אמיתיים ללא תורה
באותה מידה שחיי תורה מעניקים אושר וסיפוק, כך גם לא יתכן שחיים ללא תורה יביאו את האדם לאותן תחושות עילאיות. לשם המחשת הדבר וביאורו, נשוב למשל האדריכל. נתאר לעצמנו שהאדריכל שקד, תכנן ובנה בית מגורים נאה ורחב ידיים, ועתה רוצים בעלי הבית לשנות את ייעודו ולהשתמש בו כבית חולים. אין ספק שהמבנה לא יוכל לשרת את מטרתו ביעילות, שכן הוא תוכנן ונבנה לצורך מטרה שיעדיה שונים לגמרי. גם אם ייעשו שינויים במבנה, לא יצליחו הבונים להביא את הבית לדרגת בניין שנבנה מלכתחילה לצורך בית חולים.
הוא הדין בענייננו. האדם נברא, כאמור לפי "התכנית" שסיפקה התורה לבורא העולם. אי לזאת, אימוץ כל צורת חיים השונה מחיי התורה, היינו נסיון לשנות את הייעוד שלשמו "נבנה" האדם היהודי. נסיון זה נידון מראש לכישלון! כי צורות החיים של כל שאר העמים, ואפילו של המתורבתים שבהם, אינם מותאמות למאווי הגוף והנפש שהותקנו באדם, וכל שכן באיש ישראל. ומאחר שהאדם לא נברא אלא "להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו" – כלשון ה"מסילת ישרים" – "שום עונג אחר לא יביא את הנפש אל סיפוקה המלא". נסיון להלביש על הנפש תרבות חיים שונה מאותה המוכתבת לנו על ידי התורה, דומה למי שמנסה להלביש את ראובן בבגד שנתפר לפי המידות של שמעון.
לאור זה, אמר "החזון איש" בדבריו הנ"ל, שאין בכח הנאות אחרות להתחרות עם העונג האציל של עמל החכמה. והוא מה שנאמר בתחילת דברינו, שהדרך היחידה להשגת אושר אמיתי היא אך ורק דרך התורה ומצוות. לא ייפלא, איפוא, מדוע שוררת השמחה והשלווה במעונם של עמלי תורה ושומרי מצוותיה, גם אם התנאים הגשמיים שלהם אינם מן המשופרים. כמו כן מבינים אנו, מדוע אלו שלא עוסקים בתורה, עסוקים בחיפוש מתמיד אחר האמצעים שיעניקו להם אושר ושלווה.
נמצא איפוא, כי שילובם המשותף של התורה וישראל במשמעות המלה "בראשית", הופך את הפסוק הראשון בתורה לאבן הפינה של בניין חיי האושר של כל אדם מישראל. ויוצא מכאן קול ומכריז: שהדרך היחידה להשגת אושר אמיתי בעולם הזה ובעולם הבא, היא אך ורק על ידי קיום מצוות התורה על פרטיהן ודקדוקיהן. מה מאד נאה המקום שבו נאמרים הדברים – בראשית דבר ה' אל עמו בתורתנו הקדושה. ונאה כפליים מתוקף היות הדברים נאמרים בפתח דברי התורה על בריאת העולם. "ברוך ה' אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".


שבת שלום לכל עם ישראל ובית סטלה-זון.
אליהו.


**לקוח מתוך אתר ברסלב**