בס"ד

רבי שלמה יצחקי-רש"י

רבי שלמה בן יצחק(רש"י, 1040 לערך - 1105), חכם יהודי צרפתי, הנחשב לגדול מפרשי המקרא והתלמוד בימי הביניים, ולאחד מגדולי חכמי ישראל בכל תקופת הראשונים.

קורות חייו:

רש"י נולד בעיר טרואה('טרוייש' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת קרוב לשנת 1040, ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט ידוע על תקופת חייו הראשונה של רש"י. רש"י מעיד על אביו באחד מפירושיו במסכת סנהדרין, שאביו היה מלומד גדול, שלא כמו שאנשים רבים היו סבורים. גם דודו רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז.
לרש"י נולדו שלוש או ארבע בנות. אחת מהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא רשב"ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב"ם ושלמה שנפטר בצעירותו. בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן) ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ואין ידוע עליה דבר. הייתה לו גם בת שהייתה נשואה לרבי שמואל ב"ר שמחה (מחבר מחזור ויטרי) והיא אמו של הר"י מבעלי התוספות.
רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז (כיום גרמניה) מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו ובאותם ימים לא היה אמיד כלל. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה - שלושתם מתלמידי רבנו גרשום.
בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סרב לקבל שכר על תפקידו זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, נראה שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין. רש"י ייסד ישיבה בטרוייש אך גם ממנה לא קיבל שכר.
שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב.

חיבוריו:

רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על המקרא הוא הפירוש הפשטי ביותר מביניהם, וכפי שכותב בעצמו "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ושאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבוּר על אופניו" (פירושו לבראשית ג' ח'). עם זאת, משתמש רש"י רבות בפירושי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.
פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים אך נוטים עוד יותר למדרש.
רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן. כך, בתחילת מסכת בבא בתרא (דף כט) נקטע פירושו, ומשם המשיך נכדו רשב"ם את הפירוש. וכן במסכת מכות (דף כ"ד).
פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה וברורה, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אפשר ולפירוש זה היו שתיים או שלוש מהדורות, דהיינו, הפירוש נערך על ידי רש"י במהלך חייו כמה פעמים, אך כמה חוקרים שוללים אפשרות זו. פירוש התוספות על התלמוד מנתח ומדייק בכל מילה המובאת ברש"י, פעמים שמסכים עם דבריו, ופעמים שחולק עליהם. בשיטת דיוקם בדבריו הלכו רבים מפרשני התלמוד עד ימינו אנו.
פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שיכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.
רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדיים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. למרות שרש"י, להבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, הוא מפרש לוקאלי, שסתירות ממסכת למסכת אינן מפריעות לו.
עיקרם של ספרי ההלכה הקדמונים מחזור ויטרי, ספר האורה וספר הפרדס, המכונים "ספרי דבי רש"י" נכתבו על ידי רש"י או על ידי תלמידיו, על פי פסקיו.
רש"י גם שלח ידו במלאכת הפיוט, וחיבר כמה קינות על מסע הצלב שהיה בימי חייו.

כתב רש"י:

פירוש רש"י לתורה היה הספר הראשון שהודפס בעברית. הוא יצא לאור ברג'ו די קלבריה שבאיטליה בשנת 1475. במהדורה זו השתמש המדפיס בעיצוב מיוחד של אותיות, המבוססות על הכתב היהודי-ספרדי, בכדי להבדיל בין הטקסט המקראי לפירוש רש"י. מאז מכונות האותיות כתב רש"י, למרות שאין להן קשר ישיר לרבי שלמה יצחקי.
קיימת אגדה שכתב רש"י הומצא על ידי בנותיו של רש"י, המצטרפת לאגדות רבות שנקשרו בהן בהיותן נשים למדניות. למעשה, כתב זה הוא הכתב הרהוט היהודי-ספרדי, המהווה שלב בהתפתחות כתב היד העברי המוכר לנו.

ייחוסו של רש"י:

לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים וביניהם לרש"י. (אדם נוסף לו מיוחס מוצא זה הינו המהר"ל מפראג, וכן ישנן מספר משפחות ממוצא ספרדי, כגון משפחת אברבנאל, המתגאות בייחוס זה).
המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא דור 31 מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל (ישנם המונים את שמות כל החוליות וכל דור ודור).
אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית, ועד כמה היא משאלת לב. המקור הידוע לייחוס זה הינו מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים המראים כי רב בה הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ואולי יותר.
שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד הינו סימן מובהק למוצא מרש"י, שכן מקורו הינו עיירת מוצאו של רש"י טרואה שבצרפת.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה:

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, בה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה , בדרך אגב בתחילת ספר בראשית:
"יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו". (בראשית ג,ח ד"ה וישמעו)
כלומר, אין עניינו של רש"י, להביא בפירושו אגדות ומדרשים משובבי נפש, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים, ואם מצטט רש"י את דברי המדרש, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו, לסטות מדרך הפשט.

דוגמאות:
"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם": מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו. (בראשית ל"ז, כ"ד)
"וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ": בתולה - ממקום בתולים, ואיש לא ידעה - שלא כדרכה. (בראשית כ"ד, ט"ז)
בשני הפסוקים האלה רש"י נזקק למדרש כדי ליישב את הכפילות.
לעתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:
"וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" - נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא (בראשית ד, ח)
לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הויכוח של האחים, האם הדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי יבנה המקדש, או מי יזכה בחוה הראשונה. לפי מדרש זה משתמע התנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק, ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

מפרשי רש"י:

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים שמחבריהם מכונים לעיתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג שכתב את "גור אריה", ורבי אליהו מזרחי (הרא"ם). פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" שתומצת מאוחר יותר תחת השם "עיקר שפתי חכמים".
בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" ו"שי למורא".
הרבי מלובביץ יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה, שיטה בעלת כללים רבים וסבוכים שרוכזו בספר "כללי רש"י" - על פיהם מתרץ הרבי במקוריות מפתיעה קושיות רבות של המפרשים הקדומים. פירושיו של הרבי לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים), ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים).






מידע זה נלקח מן האתר ויקפדיה.