המכונית הפתוחה היפה בעולם (רשמית) עומדת לנחות בישראל. המראנו לסיציליה כדי לבדוק מקרוב אם היא גם יפה וגם `אופה`…
http://img98.imageshack.us/my.php?image=pic4bc.jpg
`מסורת` היא ככל הנראה המילה הכי פופולרית בלקסיקון ההשקות של מכוניות חדשות. כל יצרן אוהב לספר לעיתונאים הנוכחים איך המכונית החדשה שלו "שומרת על קווי האופי של קודמתה…", איך היא "נבנתה בהשראת הדגם המיתולוגי משנת..." וטורח לפזר עוד כל מיני הצהרות שמטרתם לנטוע בעיתונאים הרגשה שמדובר כאן במשהו מיוחד באמת. גם מסיבת העיתונאים באירוע השקת האלפא ספיידר החדשה בסיציליה נפתחה, איך לא, עם התרפקות נוסטלגית על דגמי העבר; זה התחיל בהצהרה שאלפא הייתה הראשונה שהדביקה את הכינוי `ספיידר` למכונית פתוחה, המשיך בסיפורים על יותר מחמישים שנות אלפא ספיידר והגיע לשיא בהקרנה של סצינה מהסרט `הבוגר` שבו נראה דסטין הופמן הצעיר נוהג בספיידר אדומה. בהמשך התגאו אנשי אלפא בהתעקשות שלהם לייצר את הספיידר החדשה עם גג בד קלאסי גם בזמן שצו האופנה מכתיב גג `קופה-קבריולה` קשיח.
אז את הסיפור על המסורת וגג הבד לא קניתי כי לאן לעזאזל נעלמה התעקשות על הנעה אחורית למשל או משקל נוצה בחלוקה שווה בין הסרנים?! הרי אלו התכונות שעשו את הספיידר ההיא לקלאסיקה. לשאול את השאלה הזו במסיבת העיתונאים הייתה עשויה להתפרש כהקנטה וממילא הייתי מקבל את התשובה "תקציב" – אז מה הטעם לטרוח? חשוב להבין שאלפא רומיאו של היום היא אלפא אחרת – לטוב ולרע; מצד אחד אין היום כבר אלפות ג`ינג`יות מחלודה והמילים `אמינות` ו`איכות` כבר לא נחשבות גסות בלקסיקון האיטלקי של הצלב-נחש, אבל מצד שני, אלפא איבדה בדרך משהו מהקסם הייחודי שלה אחרי שנטשה לחלוטין את ההנעה האחורית ומציעה היום דור שלם של מכוניות בורגניות והרבה פחות עממיות מאי-פעם.
הדור הקודם של הספיידר חטף יותר ביקורות שליליות מביבי כראש ממשלה; עיתונאי הרכב בכל העולם צלבו אותה ואת הנחש שעל הסמל בכיכר העיר ואילצו את אלפא להתפתל עם צידוקים שונים להנעה הקדמית ולמראה השנוי במחלוקת (שלא לדבר על העובדה שהיא הייתה בכלל גרסה פתוחה של ה-GTV). האם הספיידר החדשה הולכת בדרך אחרת? טיסה לסיציליה, יום שלם של נהיגה ויש לנו תשובות בשבילכם.
כשדיבר היחצ"ן של אלפא על העיצוב של הספיידר החדשה כמעט קמתי ושרתי את `התקווה`. אם יש משהו שצריך להסיר בפני אלפא את הכובע בזכותו - זה העיצוב. ובמקרה של הספיידר יש גם קבלות - ה`בררה` וה`ספיידר` הוכתרו כמכוניות היפות בעולם (כל אחת בסגמנט שלה). האמת היא שעל העיצוב הזה לא חתום הסטודיו של אלפא אלא סדנאות `איטלדיזיין` שבראשה עומד ג`יוג`ארו (שאחראית על ה`בררה`) ו`פינינפארינה` (שאחראית על הסרת הגג). אף כי היא בעצם גרסה מופשלת גג של ה`בררה` בעלת מרכב ה`קופה`, הספיידר פשוט נראית מצוין; עם שלושה פנסים בכל צד, חרטום מחודד, הגריל המשולש שחודר אל עומק הפגוש ויחידות התאורה הארוכות מאחור - יש בה משהו מה`רוע` המדהים של הזגאטו SZ. בזאת נחתום את עניין העיצוב כי אפשר להמשיך ולהשתפך עליו עד מחר. ואפשר גם לפתוח את הגג ולצאת לדרך…
גם בפנים קשה לפספס שזו אלפא; הדשבורד הזהה לזה שב`בררה` מעוצב בסגנון המוכר שהורישה ה156- ז"ל; גלגל הגה בעיצוב קלאסי, קונסולה מרכזית בגוון אלומיניום מלוטש שפונה לכיוון הנהג ומציגה בפניו שלושה מחוונים סקסיים (חום מים, חום שמן ומד-דלק), בקרת אקלים מפוצלת וצג מולטימדיה. אבל לעיצוב הפנים מתלווים כמה חסרונות בהנדסת אנוש כמו למשל צגי בקרת אקלים ומולטימדיה נמוכים מדי, מחשב דרך מסורבל שממוקם על הקונסולה ותנוחת נהיגה מסורתית אצל אלפא שמתאימה בעיקר לאנשים עם רגליים קצרות וידיים ארוכות. בסוף מסתדרים.
המסלול שהכתיבו המארגנים כלל כמעט 200 קילומטרים של כבישים, אבל רק כמה קילומטרים בודדים של כבישי נהיגה אמיתיים. החלטתי להתחיל בגרסת ה2.2- ליטר והזדחלתי מחניית המלון בשיירה עם עוד כמה עיתונאים. הגג הפתוח מאפשר לשמוע היטב את הצליל שמנגנים ארבעת המפלטים מאחור והדבר היחיד שחסר לי היה כפתור ווליום שמחובר אליהם ישירות (הייתי מגביר קצת…). התיבה הידנית (שישה הילוכים) מצוינת אולם יחסי העברה ארוכים ורצועת כוח צרה מדי של המנוע (1,700 סל"ד בלבד בין שיא המומנט לשיא ההספק) מכתיבים תאוצות איטיות מהמצופה ומאלצים אותך לטפס גבוה במעלה הסל"ד כדי לשמור על קצב. בקטע הכביש המפותל ובהשראת המונדיאל עלתה במוחי קלישאת הכדורגל `הטבלה לא משקרת` שרלוונטית גם כאן במקרה של האלפא; עם 1,530 ק"ג (לא כולל אותי ואת הנוסע), עם גיר ארוך ועם הנעה קדמית – אין מקום להפתעות. הספיידר מתקשה לעמוד בקצב סביר וגם ההגה המהיר (2.25 סיבובים מנעילה לנעילה) לא מדויק דיו. דווקא בעניין של העברות משקל ויכולת שינוי כיוון מהירה יש לספיידר כמה קלפים בשרוול כשמנתקים אותה מבקרת היציבות – הזנב שש לשתף פעולה עם הדוושה האמצעית ואין לו בעיה לשרטט רדיוס משלו עם כל לחיצה עליה. החזרתי את ה- 2.2 ולקחתי במקומה את ה- 3.2 עם נתוני ההספק המבטיחים יותר, עם חישוקי 18 אינץ` (במקום 17 ב- 2.2) ועם מערכת ההנעה הכפולה. עוד לפני שהתחלתי לנסוע הספיקה ה3.2- לקנות לעצמה נקודות בזכות הצליל המדהים (מיותר לספר שאת המנהרות שבדרך עשיתי הלוך-חזור כמה פעמים עם גג פתוח…), ואז גם התברר שהיא מגיבה מהר יותר ובולמת טוב יותר (בזכות בלמים בקוטר מוגדל) מגרסת ה- 2.2. ההיגוי שלה כבד יותר ומתקשר פחות, המשקל העצמי שלה מגרד את קו ה1,700- ק"ג ומערכת ההנעה הכפולה שבה לא באמת מכוילת לספק מומנט גבוה יותר לגלגלים האחוריים (למרות ההבטחות במסיבת העיתונאים). גם כאן שם המשחק הוא תת-היגוי – אם כי פחות מוחשי מזה שבגרסה החלשה.
השמש שעוד רגע נשקה בים הזכירה לי שצריך לחזור חזרה. כמה דקות של רגיעה על החוף לפני שאני מחזיר אותה זה זמן טוב לסיכומים. ובכן, הספיידר החדשה היא מכונית של לייף-סטייל. היא נראית בדיוק כמו שאלפא צריכה להיראות, היא נוחה למדי ומציעה כמעט את כל אביזרי הנוחות והפינוק שבנמצא. והכל עטוף באיכות שטרם פגשנו אצל אלפא רומיאו.
תהליך ההתברגנות שעברה אלפא בעשור האחרון הקפיץ אותה אמנם אל הטריטוריה היוקרתית של הגרמניות, אבל נראה כי האופי האיטלקי והנשמה הטמפרמנטית של הספיידר המקורית הלכו איפשהו בדרך לאיבוד. כמעט 400 אלף שקלים (מחיר רשמי טרם פורסם) יבקשו מכם באולם התצוגה עבור הספיידר בגרסת ה2.2- הבסיסית ומחצי מילון לא תקבלו הרבה עודף אם תבחרו בגרסה הבכירה (שתוצע מאמצע השנה הבאה גם עם תיבה אוטומטית). זה הרבה כסף בהתחשב במוניטין של אלפא ובטח כשבוחנים את מחירי המתחרות, אבל איפה עוד תמצאו מכונית שנראית כמו מיליון דולר ועולה רק עשירית…
הירשם כדי להגיב לנושא
במקור פורסם על ידי DoD2k
