לעלוי נשמת מזלוט אלייב

קורא נעים אל תצטער כי לכל יש אפשרות ובנקל, כמו שכתוב במשנה "אין דבר העומד בפני הרצון". ראיתי בספר "מעם לועז" ובספר "שבט מוסר" ובאחרונה ראיתי גם בספר "טהרת הקדש" דברים המשמחים לב האדם.


אדם יש ביכולתו לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה אפילו שחטא כל ימיו חס ושלום אין יאוש בישראל, הנה מצינו במה מתכפרים לאדם עונותיו ולא יצתרכו לעשות תעניות וסגופים וכיוצא, רק בעשית ששה דברים אלא כמובן שצריך לעשות אותם בלב שמח כמוצא שלל רב.


כלל אחד:
א. ישתדל ראשית כל לענות אמן יהא שמיא רבא בכל קדיש שהוא שומע. כך מצינו בש"ס: כל העונה אמן יהא שמיא רבא בכל כוחו אפילו היה בו שמץ מינות מוחלין לו, והחמירו בזה בזוהר הקדוש ואמרו, שצריך להזדעזע בכל איבריו ולענות אמן יהא שמיא רבא בכל כוחו, ומי שרגיל לעשות כן הנה הוא מבושר שנמחלו לו כל עונותיו, בתנאי שלא ישוב עוד לכסלה, וכידוע כל העונה אמן יהא שמיא רבא כמו שכתבנו גורם שיתמלא שמו הגדול בכל אותיותיו.
ב. גורם גם כן על ידי ענית אמן יהא שמיא רבא למחית עמלק מכל העולמות ומחלק נפשו.
ג. גורם להשתתף עם צער השכינה, כמו שהוא יתברך, מתנחם אז על גלותנו, ויעורר רחמים על כנסת ישראל.
ד. גורם המשכת השפע בכל העולמות.
ה. גורם להציל הרשעים מגיהנום
ו. גורם להעלות הנשמות הנדחות ושל תהו המתגוללות בצער גדול
ז. גורם להעלות כל ניצוצי קודש מהחיצונים לקדושה.
ח. חורם שיתקדש שמו יתברך בכל העולמות. ובענית אמן שיכון שיתמלא שמו הגדול בכל אותיותיו שהוא שם יו"ד ק"א וא"ו ק"א וכשאומר לעולם ולעלמי עלמיא יכון שיתקדש שמו בעליונים ובתחתונים. וזהו בקצור מעלות אמן יהא שמיה רבא. זהו הכלל הראשון.


כלל השני:
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל הזהיר והזריז בשמירת שבת בכל תנאיו ובכל דקדוקיו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב, אשרי אנוש יעשה זאת, ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע (ישעיה נו) אל תקרי מחללו אלא מחול לו, וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבת, נתנה לישראל רק לעסוק בתורה וללמוד הלכות שבת כדי שידע איך ישמרנה. וכן דיני ערוב, ודיני טלטול, ודיני צידה וכן בורר, טוחן וכדומה שדיניו מרבים וע"י לימוד יכול לתקן, ועוד שמירת השבת נחלקת לשלוש בחינות, מחשבה, דיבור, ומעשה, והגם שכל המצוות צריכים לקימם בשלוש בחינות הללו, אמנם בענין שבת יש לנו אזהרה חמורה מן התורה על עצם המצות האלה,במחשב, כתוב "זכור את יום השבת לקדשו" בדיבור, כתוב "ממצא חפציך ודבר דבר", (עין שבת ד קי"ג) ודרשו רבותינו שלא יהיה דבורך בשבת כדיבורך של חול, לכן יש הרבה אנשים תמימים וישרים, שעיקר שביתתם בשבת הוא בדיבור, כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם", במעשה, כתוב זכור את יום השבת לקדשו לקדשו בלימוד תורה, במאכל, ובמשתה, ובמלבושים נאים, שכולם הם במעשה, ועל כולם העיקר שיהיה שמח בשבת, כל זה כתבתי בקיצור הדברים.


כלל השלישי:
יכון בשירת הים לאמרה בקול ובשמחה רבה וכאלו באותה שעה יצא ממצרים שהרי אמרו במדרש, ויסע משה את ישראל מים סוףשהסיעם מעונותיהם שנמחלו להם באמירת השירה, בעבור כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה מוחלין כל עונותיו.


כלל רביעי:
אמרו חכמים זכרונם לברכה כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע, לכן יוכיח האדם את נפשו ויאמר, למה תסבול יסורים בעולם הזה ובגיהנום על עונותיך, הלא טוב לך לסבול חרפת אדם וגדופיו ולא תענה, ואדרבא תשמח ביסורים קטנים כאלה, כי תעלה רפואה לנפשך ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים. עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.


כלל חמישי:
ראיתי כתוב בספר "בית המידות" כי התבודדות לאדם לפעמים זה מעלה גבוהה כי לעת רצון יפרש עצמו למקום מיוחד ואל יראוהו בני האדם וישא עיניו למרום לאל יחיד ומיוחד עלת כל העלות וסבות כל הסבות וכידוע, כמים הפנים לפנים. כן לב האדם לאדם, ועל דרך זה בהתבודדותו, ישא פניו למרום ויבקש תמיד רחמים, וכן כתוב בספר "חובת הלבבות"


כלל שישי:
ישתדל לשמוע מיראי ה' בחשק ובאהבה וידוע כי דברי אגדה מושכין לבו של אדם כמים, וחיבים אנחנו לשמוע דברי המוכיח שכן קיבלנו מסיני, אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, אמר משה לבני ישראל, כל זמן שאתם נצבים לפני הדרשן, כאלו אתם נצבים לפני הקדוש ברוך הוא, ואז לא תפחדו מצ"ח קללות אלא כל הקללות יתהפכו לברכות, עד כאן דברתי על ששה כללים שמכפרים עונות ולא יצטרך לא לתעניות ולא לסגופים.