אשכול: הרבנים המציאו את אלוקים

הרבנים המציאו את אלוקים

תוכן השאלה:
אני מאמין ביהדות.
אני אדם דתי, או לפחות קרוב יותר לדתי מאשר לחילוני, שמעצם הגדרתו חסר אמונה, מלא בחול, חסר קדושה.
אני מלא באמונה, עוסק ביהדות ו"קודש", מלא בדת - ולא מאמין באלוהים. דתי שאינו מאמין באלוהים, ללא סתירה.
אסביר את הטענה.
מבחינתי, כמו מבחינת רבים, היהדות היא מערכת ערכית של מוסר וערבות הדדית שלא נראיתה כמותה מאז ומעולם. זו הסיבה, ולא אלוהים, להישרדותו של העם היהודי במשך יותר מאלפיים שנה. אלא שבכדי שהעם יאכוף אותם חוקים מוסריים שנוצרו ע"י חכמינו וזקנינו, נוצר על-ידם האלוהים, כרשות הרוחנית השופטת העליונה - זו הדואגת כי החוטאים יבואו על עונשם, והצדיקים על גמולם. ללא האלוהים, החוקים לא היו צוברים ותק, פרסום או אמון רחב מצד הקהילה. לכן האלוהים הוא הישות נותנת התוקף לאותם חוקים ומצוות.
העם היהודי, אם כן, לא ניצב על בסיס האמונה באל - אלא על האמונה בערכים, במוסר, בלימוד ובערבות ההדדית - כל אלו, ולא אלוהים, הצילו אותנו במהלך אלפי השנים האחרונות, בניגוד לכל אימפריה או עם אחר, שגם להם היו אלוהים.
מאותה סיבה, אגב, כאשר רבנים כיום פוסקים פסקי דין הלכתיים - רבים אוכפים אותם חוקים. לא משום שהם אכן חכמים, (ורבים מהם אכן כאלה), אלא משום שהם מעמידים מאחוריהם את צו האלוהים. בלעדיו, קולם היה מתמוסס באוויר הריק, כאילו היה חול. הואיל ואלוהים גורם לנו לרצות לשמור על מערכת המוסר והערבות, ששומרת אותנו מאוחדים, יש להשתמש בו בתבונה. המערכת ה"דתית" וה"חרדית" כיום, במיוחד זו הפוליטית, משתמשת באלוהים כחותמת גומי לצרכיה החוליים.
מכאן, כאדם דתי שאינו מאמין באלוהים וחי חיים כביכול "חילוניים", אני נאלץ להכיר בכך שהאלוהים חשוב לי.
צריך אלוהים מחבק אך גם מאיים ביהדות כדי שנשמור על הקוד האתי והמוסרי מתוך כבוד ויראה לעצמנו ולקהילה שבה אנו חיים. כדי שנמצא תגמול גשמי, ולא רק רוחני, בערכי המוסר והערבות, וכך נשמור על העם היהודי כדוגמא למוסר וחיי קהילה ראויים.
אלא שאותם אלה שישמרו על עקרונות היהדות מתוך הכרה בכדאיותם ללא הצורך במערכת רוחנית שופטת, כלל אינם מחויבים להאמין באלוהים כדי לחיות חיים יהודיים דתיים שלמים. הם יהודים דתיים מלאים מעצם מהלך חייהם, ומכאן אין לתלות את האמונה בדת - באמונה באלוהים.
תוכן התשובה:
שלום לך,

אתה מעלה טיעונים מעניינים אך לא חדשים. אינך הראשון שבא לומר שחוקי התורה הם המצאה אנושית וכדי לתת להם תוקף ומעמד "יצרו" אלוהים שכביכול לימד ומסר את החוקים הללו (ובשאלת אגב: מדוע, א"כ, ישנם בתורה חוקים ומצוות ללא שום הגיון אנושי? הרי המטרה, לפי שיטתך, היא ליצור חברה מתוקנת ומוסרית יותר, ומה תועלת יש במצות כלאיים, פרה אדומה, או איסור בשר בחלב? וכמו כן מדוע כלל ישנן מצוות הנוגעות לבין אדם למקום והתורה אינה מסתפקת במצוות שבין אדם לחבירו? האם ישנה תועלת מוסרית או חברתית באיסור טלטול מוקצה וכתיבה בשבת? השאלה מתעצמת פי כמה כשאנו נצרכים להתמודד מול השאלה הכבדה של מצות מחיית עמלק הנראית במבט שטחי כסותרת את המוסר האנושי).

בחודש ניסן הייתי במילואים. באותו בסיס בו שירתנו שהו מספר חיילים מגדוד חמישים של הנח"ל (בני משקים). ערב אחד נכנסתי לבית הכנסת וראיתי מספר חיילים מאותו גדוד, שחזותם החיצונית העידה שהמקום קצת זר להם, יושבים יחד ומעיינים בהגדה של פסח. התעניינתי במעשיהם, והסבירו שהם רוצים להכין משהו לקראת פסח שהם אמורים להעביר לחניכים, ושאלו אם יש באפשרותי לעזור להם. נעניתי בשמחה ויחד התחלנו לספר ביציאת מצרים אותו הלילה... הגענו לנקודה העיקרית ממנה אי אפשר להתחמק, הנקודה אותה מדגיש ר´ יהודה הלוי בספר הכוזרי, שבניגוד לשאר הדתות שהוקמו ע"י קומץ אנשים וביססו את אמונתם ברבים ע"פ התיאוריה שלהם, היהדות כלל לא הולכת באותו כיוון. האמונה בנכונות ואמיתיות יהדותנו לא התחילה משום גורם אנושי, הכל התחיל מ"למעלה" - ממנו יתברך בעצמו! הוא זה שהתגלה אלינו במעמד הר סיני ומתוקף מעמד זה הננו מאמינים מכאן ולהבא ומכאן ולמפרע בכל התורה כולה. אין אנו עוסקים בראַיה והוכחה אלא בראִיה. ראינו את השכינה! היא התגלתה לעיני מליוני אנשים, נשים וטף. האם יכול להתעורר ספק אחרי מעמד כזה? ודאי שלא! אם היה מדובר על קומץ אנשים שטוענים שהיו במעמד כזה, היינו יכולים לפקפק בו ומן הסתם אכן היינו עושים זאת, אך מעמד של מליונים לא ניתן להכחיש כלל.
אין שום דת שביססה את אמיתתה על מעמד כזה, מפני שלא ניתן להמציא כזה דבר. האם היית מאמין למישהו שהיה מספר לך על פצצת אטום שנחתה על מדינת ישראל ומחקה את כולה לפני שלושים שנה או מאה שנה, בהנחה שעד אותו רגע בו סיפר לך סיפור זה לא שמעת על המקרה? כל שכן אם היה מספר לך שאתה בעצמך נכחת באותו מעמד מרשים של התפוצצות האטום... הרי היית חושב על אותו אדם שהשתבשה עליו דעתו או שהוא סתם בא לבזבז את זמנך היקר בסיפוריו ההבלים.
אי אפשר "לשתול" למהלך ההסטוריה סיפור עצום כזה של מעמד הר סיני וגילוי שכינה בפני מליוני אנשים ולהמשיך להעביר אותו במסורת מדור לדור כאילו היה אכן מעמד כזה שמעולם לא קרה.

באותה שיחה עם חיילי הנח"ל נתנו דוגמא לדבר מהשואה האיומה. האם מקונן בליבנו ספק אם היתה זוועה נוראית זו או שלא היתה? האם מישהו מאיתנו מעלה על הדעת שסיפור זה מומצא מתחילתו עד סופו ואף אחד לא חוה באמת יסורים עצומים אלו? ודאי שלא. אנו מביטים על מי שרוצה לטעון שהכל שקר כאדם הזוי ורשע.
אחד החיילים אמר שמכיון שהוא רואה את הטוב הגדול שיש בקיום התורה על כל מצוותיה, ומכיון שהוא רואה שהחינוך החילוני נכשל, לטענתו, ומכיון שהוא מבין כמה מוסר וערכים נעלים יש בתורה, הוא מתכוון לשמור את מצוות התורה בעתיד, כולל שבת וכו´. אך המשיך ואמר שלא הולך לעשות זאת מפני שאלוהים אמר לעשות כך, אלא רק מפני הסיבות שמנה לעיל. לטענתו, אין זה רלוונטי כלל אם יש אלוהים או אין אלוהים, אם היה מעמד הר סיני או שלא היה מעמד כזה, משום שהמוסר הגדול הנמצא בתורה הוא החשוב ואין זה משנה כלל אם יש מי שהכתיב אותו או לא. שאלתי אותו מנין לו שאכן המצוות מוסריות? מי קבע מה מוסרי ומה לא? אם הכל מתחיל מהשכל האנושי ונגמר בו, כל אחד יכול לקחת לעצמו כיוון אחר ולטעון שמבחינתו מעשיו הם הנכונים והמוסריים והשאר טועים, כולל רצח עם שלם! מי יכול לטעון על מעשה של חבירו שהוא לא נכון ולא מוסרי? מי קובע את הקריטריון למוסר? כשם שהמסר שאנו צריכים להוציא מזוועת השואה והתוכן בו אנו צריכים לעסוק כדי לתקן את האנושות בעקבות השואה, תלוי מאוד בשאלה אם אכן היתה שואה או לא היתה (שהרי אם לא היתה, מה יש לתקן?), כך, ולהבדיל, אמיתיות המוסר של התורה תלויה בשאלה אם אכן היה מעמד הר סיני או שלא היה! אם היה - הרי אנו מחוייבים למוסר זה שלא מתחיל מאיתנו ומכח שכלנו, אך אם לא היה - אין שום מוסר אובייקטיבי והכל נתון לפרשנות אישית. אינני בא לומר שמכח טענה זו עלינו לקבל את האמונה באלוהים, שהרי כבר הסברנו שהאמונה לא מתחילה מאיתנו אלא מהקב"ה, אך יסוד זה משמיט את הבסיס לטענות שהעלית.

אם תחליט שאתה מעוניין לברר יותר לעומק את אמונתנו מתוך רצון ופתיחות לשמוע דברים חדשים / ישנים, אשמח לנסות לעזור לך ולהשתדל לספק את מבוקשך.

בברכה,
איתי.
[email protected]