להיתמכר לחרות
(איזה אירוניה מטורפת שאת השיר הזה כתבתי יומיים לפני פסח חג החרות...)
כבר נשבר מהצחוק נגמרו הדמעות
נשללה החרות בידיים קרות
ריקנות מאסה כל סימן לחיות
נבלעה בשממה אפילו עצבות
ואין כוכב שיפול ויגשים החלום
לא נותרו עוד עלים על פרחי אהבות
לב אבן נדם לא נשמע פעימה
מחוגי השעון נעצרו לשניה
מנגב הטיפה שגלשה על המצח
מסניף עוד חולשה שאחזה בי לנצח
אשליה מלטשת בי רגש אבוד
בוורוד מתעטף חיזיון והשטות
אוחז בקירבו טעמו של גן-עדן
שקרים לבנים מוסיפים בי החן
צחוק פרועה נפלת מעומקו של כאב
שהחביא בתוכו את בכי הלב
נשמה שסועה מתבוללת בדם
ניצוצות שיגעון דבקו בה גם
מפודר בחומר מצוייד במזרק
מתעלם מקולו של היגיונו הזועק
נשבע,
שזאת תהיה הפעם האחרונה
מוצא עצמו מתמכר וקם
נשבר ונלחם
אך שוב מביט דרך עיניים אדומות
נשאב לתוך הסם
רודף אחרי האשליות
נעמד בקיצו של עולם
מביט מגבוהה על כולם
נמאס מהצחוק נשבר מדמעות
צעד אחרון ואין עוד
נופל כמו חיה פצועה
פורס כנפיו לחרות ונבלע בחשכה...
מזמן לא הייתי פה וכבר שכחתי מזה לפרסם נושא אז עשו טובה תתחשבו בי לרגע ואל תעבירו את השיר לקטגוריה אחרת תנו לחזור בהרגשה טובה...
שיהיה לנו פסח כשר ושמח מלא בפיז אנד לוב-שלכם בתאל..