הזאב\לידור ובתאל
עומד על הצוק מול ירח מלא
שיגעון מתמלא
כמו זאב חולה
רוחות סערה
מבדרות הרעמה
כבר מזמן שכחתי תחושתה של אדמה
דימעותי שזולגות
מעידות על כאב
אוויר שנושב
גופי עוזב
פתיתי השלג בין כפות רגלי
נמסות ובורחות משאלות של אולי
גופי הדואב, נשמתי המיוסרת
כמו זכוכית שנשברת
לא מרפה לא עוזבת
אותי היא הורגת
נשיכת הכלבת!
המשך יום קסום סטלנים וסטלניות...