הנינג'ות של ימי הביניים ביפן התאמנו ב- 18שטחים בסיסיים של מומחיות המכסים שטחים נרחבים של מיומניות פיזיות ומנטליות.הדברים להלן מעובדים בין היתר מספרו של מאסטר דר. מאסאקי האצומי: "נינג'יצו: היסטוריה ומסורת".

1. סֵישִין טֶקִי קִיוֹיוֹ (עבודה מנטלית):
הנינג'ה של טוֹגַאקוּרֶה עבד על פיתוח ידע עמוקומדויק של עצמו, כוחו האישי, נקודות התורפה והחוזק שלו, והשפעתו על המשחק החיצונישל החיים. אימונים בכוח סבל נפשי, תפיסה, ופרספקטיבה הונחלו לנינג'ה ביחד עםאימוניו הפיזיים. על ידי פיתוח הבנה מיסטית של התהליכים ביקום, הנינג'ה של טוֹגַאקוּרֶהרִיוּ נהיה ללוחם פילוסוף. חובותיו בקרב נגרמו על ידי אהבה או כבוד ולא על ידיאלימות או הצורך לכסף.
2. טַאִיג'וּצוּ (קרב ללא נשק):
מיומנויות של דַאקֶנטַאִיג'וּצוּ (התקפות,בעיטות, בלימות) ג'וּטַאִיג'וּצוּ (האבקות, חניקות) וטַיהֶנג'וּצוּ (תזוזות שקטות,גילגולים, קפיצות, נפילות) עזרו לנינג'ה של טוֹגַאקוּרֶה במצבים הגנתיים.
3. נִינְגַ'ה קֶן (חרב נינג'ה):
לחרב של הנינג'ה יש חוד להב יחיד, ישר, קצרונחשב לכלי נשקו העיקרי. שני מיומניות חרב נפרדות נדרשו לנינג'ה. טכניקות שליפהמהירה התרכזו סביב שליפת החרב וחיתוך בתור פעולה סימולטנית של התקפה או הגנה.מיומנויות סיוף השתמשו בטכניקות חרבות שלופות תוך עימות עם תוקפים חמושים.
4. בּוֹג'וּצוּ (לחימת מקלות ומוטות):
אמנות זו, תורגלה על ידי סמוראים ואיכריםבשווה, היתה גם מיומנות חזקה של הנינג'ה. הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה חונכו להשתמשבמקל הארוך בו (שש רגל – 184 סנטימטר) והַאנבּוֹ (שלוש רגל – 92 סנטימטר), בנוסףעל מקלות ואלות באורכים שונים. הורכב באופן מיוחד שִׁינוֹבִּי זוּאֶה או מקל נינג'השתוכננו להראות כמו מקלות הליכה רגילים, אך הסתירו להבים, שרשראות, או חיצים אשריכלו לשמש נגד אויב.
5. שׁוּרִיקֶנג'וּצוּ (זריקת להבים):
להבי הטלה נישאו בכיסים מוסתרים ושימשו בתורנשק הסחה. הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ השתמשו בכוכב מיוחד בעל 4 פינות אשר נקרא סֶנבַּןשׁוּרִיקֶן והורכב מלוחפלדה דק. הלהב הוטל בפעולת סיבוב ופגע במטרה עם אפקט ניסור. בּוֹ שׁוּרִיקֶן(דוקרני וחיצי עץ ישרים) הורכבו גם הם להטלה.
6. יַארִיג'וּצוּ (לוחמת חנית):
הנינג'ה של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ לומד להשתמשבחנית וכידון יפניים סטנדרטיים בתור נשק לטווח בינוני. חניתות שימשו לנעיצותודקירות ולעיתים נדירות הוטלו בקרב. הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ השתמש גם בנשק חנית יחודישנקרה קַאמַה-יַארִי או כידון מגל אשר הורכב מלהב חנית עם וו בבסיסו. האורך הכוללשל הנשק היה יותר מ- 9 רגל. החוד יכל לשמש לדקירה והדיפה, וקצה הוו יכל לשמשללכידת ומשיכת יריב או נשקו.
7. נַגִינַטַג'וּצוּ (לוחמת חנית הנגינטה):
הנַגִינַטַה שימשה לחיתוך והתקפות קטלניות נגדיריבים במרחק בינוני. הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ היו גם מומחים לשימושבבִּיסֶן-טוֹ, גירסה ענקית עבת להב של הנַגִינַטַה. מבוסס על על כלי מלחמה סיני,הנשק בעל הלהב הרחב היה עבה מספיק להפיל תוקפים, לרסק דרך שריון, ולהביא לקרקע אתהסוסים של סמוראים רכובים.
8. קוּסַארִיגַאמַה (נשק שרשרת ומגל):
השרשרת ומגל היפני אומץ לתוך הארסנל שלהטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. שרשרת, בין שש לתשע רגל באורך ומוכבדת בקצה אחד, היתה קשורהלידית של כלי חיתוך תבואה מסורתי. השרשרת יכלה לשמש לחסום או ללכוד התקפת אויב,והלהב יכל אז לשמש כדי לסיים עם המתקיף. הקִיוֹקֶצוּ-שׁוֹגֶה, כלי נשק דומה לשרשרתומגל, הועדף על ידי הטוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. הנשק היה מורכב מלהב סכין קצר מוחזק בידעם להב שני מכופף החוצה מהידית המחוברת למיתר גמיש באורך חמישה עשר רגל אורך שנעשהבדרך כלל משיער של סוס או אישה. טבעת גדולה מפלדה היתה מחוברת לצד החופשי שלהמיתר.
9. קַאיַאקוּג'וּצוּ (אש וחומרי נפץ):
הנינג'ות היו מומחים בהנחה, תזמון, והסתרהאפקטיביים של מתקני חומר נפץ בשביל הרס או הסחת דעת. בשנים המאוחרות יותר, השימושבאבק שריפה וחומרי נפץ אחרים התווספו ביחד עם הידע של נשק חם והישומים האסטרטגייםשלו.
10. הֶנסוֹג'וּצוּ (הסתוות וגילום דמויות):
חיוני לעבודת הריגול של הנינג'ה היתה יכולתולתפוש זהויות שאולות ולנוע ללא גילוי דרך איזור הפעולה. יותר מסתם לשים תחפושת,מערכת ההתחזות של הנינג'ה עירבה התחזות יסודית של הדמות שאומצה. הוא או היא פשוטוכמשמעו הפכו להיות האישיות החדשה, בין אם נלקח התפקיד של נזיר, אומן במקצוע כלשהו,או בדרן נודד.
11. שִׁינוֹבִּי אִירִי (התגנבות, פריצה וחדירה):
טכניקות הנינג'ה של תזוזות שקטות, והשגת גישהלמקומות לא נגישים הפכו לאגדה ביפן. הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ למדו שיטותהליכה וריצה מיוחדות כדי לכסות מרחקים ארוכים, מעבר על רצפה בדממה, והשארות בצלליםכדי לסייע בכניסה ובריחה.
12. בַּאג'וּצוּ (לחימה רכובה):
הנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ אומנו להיותמומחים ברכיבת סוסים בין ברכיבה ובין בלחימה רכובה.
13. סוּאִירֶן (הכשרת מים):
שחיית התגנבות, תנועות שקטות דרך מים, שיטותשימוש בסירות ומצופים מיוחדים כדי לחצות את המים, וטכניקות לחימה מתחת למים לומדולנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. הכשרת המים אף כללה שימוש במים כנשק על ידי זיהוםמקורות מים או עצירת המים מלהגיע למקום כלשהו, והיכולת למצוא מים במקומות בלתיצפויים ולטהר אותם.
14. בּוֹ-רִיאַקוּ (אסטרטגיה):
טקטיקות לא קונבנציאליות של הולכת שולל וקרב,קנוניות פוליטיות, ושימוש מועיל של תזמון אירועים אקטואליים היו בשימוש על ידיהנינג'ות של טוֹגַאקוּרֶה רִיוּ. על ידי שימוש ב- או הפעלה של לכאורה כוחותחיצוניים כדי להביא את האוייב לעשות מה שהנינג'ה רצה שהוא יעשה, הנינג'ות היומסוגלים לבצע את רצונם בלי למשוך תשומת לב מופרזת לעצמם.
15. צ'וֹ הוֹ (ריגול):
שיטות של ריגול מוצלח הובאו לידי שלמות. זה כללדרכים לאיתור וגיוס מרגלים ושימש כמדריך להשתמש בסוכני הריגול ביעילות מירבית.
16. אִינטוֹנג'וּצוּ (בריחה והסתתרות):
נינג'ות היו מנוסים ביותר בדרכים לשימוש בטבעכדי לחפות על יציאתם, דבר שנתן להם "להעלם" על פי רצונם. הגוֹטוֹן-פּוֹ(שימוש בחמשת האלמנטים לבריחה) התבססו על הכרה מעמיקה עם השימוש היצירתי בדרךפעולתם של היבטי: אדמה, מים, אש, מתכת, ועץ - של הטבע והסביבה. הנינג'ות תרגלו גםשִׁינוֹבִּי אַרוּקִי, טכניקות להתגנבות ותנועה שקטה.
17. טֶן-מוֹן (מטאורולוגיה):
חיזוי וניצול של מזג האויר והתופעות העונתיותהיוו חלק חשוב של כל תכנון קרב. הנינג'ה אומן להבחין בכל הסימנים הדקים מהסביבהומהתנהגות בעלי החיים כדי לחזות את תנאי מזג האויר.
18. צִ'י-מוֹן (גאוגרפיה):
ידיעה ושימוש בהצלחה בתכונות פני הקרקע היומרכיב חיוני בהיסטוריה של הנינג'יצו. הנינג'ה הכיר גם את החרקים, הצמחים ובעליהחיים השכיחים בכל איזור, ונקודות אסטרטגיות כמו נמלי יבוא ויצוא שבהם היה ניתןלחבל בעת הצורך.

השמות ביפנית לא כול כך מדויקות