אחד ממיליוני סיפורי צבא חסרי הגיון, הנה לכם דוגמה אמיתית של מה שיכול להיות ותעברו בזמן שירותכם: (נכתב על ידי אדם\חייל אחר)
"היגיון צבאי"
30 חיילי הפלוגה הקטנה התקבצו ברחבת הפלוגה בשביל ערב פלוגה, אבל מסתבר שערב פלוגה תוכנן על ידי הקצינות בשני חלקים - חלק חינוכי וארוע הענקת דרגות עם הפסקה של כמה דקות בינהם.
על פי אחד החיילים ששמעו את ההוראה - וגם לפי הסמ"פ, ההוראה "לשוב בעוד רבע שעה" (לטובת החלק השני של הענקת דרגות) נאמרה תוך כדי השלב של תנועת חיילי הפלוגה לטובת עזיבת הרחבה. אני יכול להגיד במצפון נקי שאני לא שמעתי את ההוראה לשוב, אפילו שהייתי בין האחרונים שקמו.
בזמן ארוע הענקת דרגות הייתי בחדר מגורים עם אוזניות על האוזניים, משוכנע שאינני צריך להיות באף מקום אחר. אחרי סוף הענקת הדרגות נקראתי למשרדה של סגנית מפקדת הפלוגה בשביל שיחת הבהרה (על פי המ"פ - נזיפה) בנושא העדרותי מארוע הענקת הדרגות. תוך כדי השיחה עם הסמ"פ הסברתי שאני פשוט לא שמעתי את ההוראה לחזור לאחר רבע שעה, ואף הזכרתי שלא רק אני אלא עוד 5 חיילים לא שמעו את ההוראה.
השיחה:
- (סמ"פ) "אם לא שמעת ,סימן שהיית צריך להתיישב קרוב יותר. אני סמכתי עליך שאם אתה יושב איפה שאתה ישבת - סימן שאתה שומע."
- (החייל) "אני הייתי בטוח שאם את לא אומרת לי להתקרב, סימן שאת מרוצה מהמיקום הנוכחי שלי. הרושם הזה הייה מגובה בכך ששמעתי את השיחה שהתנהלה."
- (סמ"פ) "אני לא אמורה לדעת מי שמע ומי לא."
זאת אומרת שהייתי צריך להגדיל ראש ולשבת קרוב מספיק. מכאן נובע, שאני אחראי לדאוג לשמוע כל מה שנאמר, לא משנה באיזה שלב של השיחה או כמה מפתיע או מהר זה נאמר. משמעות כל השרשרת הזו היא: אם לא שמעתי, הכל או חלק קטן ככל שהיה - דמי בראשי. יותר מזה המפקד האחראי קובע כמה ההסבר שאני נותן מקובל עליו - ואם ההסבר לא מקובל עליו, אז אני טועה, ומכאן שהוא צודק. אבל איך אני, החייל, אמור להגדיל ראש ולקחת את היוזמה לעבור קרוב יותר, אם בכלל לא ידעתי שצריך להגדיל ראש מלכתחילה? הרי איך אני אמור לדעת שנאמר משהו חשוב בסוף של דיון אם לא שמעתי את זה, ואיך אני אמור להטיל ספק בזה שלא נאמר משהו חשוב (הגדלת ראש), אם שמעתי את השיחה יחסית בסדר כשלא היה תנועת חיילים ורעש?
למרות שבטענות האלו יש תוקף לא מבוטל ואם לא הקודם אז מקום להפעלת שיקול דעת או התחשבות, התחשבות הסמ"פ הייתה בזה שהיא הקשיבה יותר זמן מהרגיל לטענותי החוזרת. כנראה שכחתי את הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" ובגלל שסירבתי לקבל אחריות על זה שלא שמעתי את ההוראה, ולהודות שטעיתי השיחה התארכה כפליים. את האפשרות של להפיל את האשמה על החייל הפשוט דירבנה את הקצינה לסבב נוסף של טחינת מים, והשיחה קיבלה אופי ממש ילדותי. כל ניסיון לעמוד על שלי היה נחשב להתחצפות יתרה מפעם לפעם. כל פעם שחזרתי על עצמי, הסמ"פ הישתכנעה יותר ויותר שאני לועג לה בזה שאני לא מבין ולא מקבל את מה שהיא אומרת. אבל אם מנקודת המבט שלי, הצד השני (הס.מ.פ.) טועה, למה זה לא נחשב להתחצפות שאני לא מקבל את דבריה? בגלל שהצד השני גבוהה ממני בדרגה? בגלל שהוא יותר מנוסה ממני?
לבסוף הסמ"פ התייאשה ואמרה שאני לא מבין כלום - וכשטענתי שאני כן, אמרה שכנראה היא לא בעלת כושר הסברה טוב מספיק ואמרה שעליי ללכת למשרדה של הקצינה בדרגה גבוהה יותר (המ"פ) על מנת שתסביר לי טוב יותר.
אחרי שנכנסתי למשרדה של המ"פ התברר לי שעכשיו אני אשם גם בוויכוח וגם בהתחצפות, והתברר שבנוסף לנזיפה התווסף גם יום ריתוק לבסיס. כל הטענות שלי הפכו לתירוצים - וגם כל הנסיונות לפנות להגיון בריא של המ"פ להיתחכמויות הגובלות בהתחצפות. כל שנייה שהמשכתי לדבר התסיסה את המ.פ. עוד יותר.
לאחר כמה דקות של וויכוח , הוא הסתכם ב:
- (סמ"פ) "אתה לא שמעת, זו בעיה שלך. אתה גם צריך לדעת באיזה דרך צריך לנהל שיחה עם הסמ"פ."
- (חייל) "את יכולה להסביר לי, באיזו דרך אז? איפה אני טעיתי? היום ריתוק הזה היה מחיר קטן יחסית ללקח הזה."
- (סמ"פ) "בטח שלא בשעה 11 בלילה"
- (חייל) "אז מתי?"
- (סמ"פ) "כבר נראה."
- (חייל) "אוקיי, אז ההסבר לא עכשיו אבל יום ריתוק כן?"
- (סמ"פ) "בוודאי."
גיוס "נעים" (;