זאב מצוי או
זאב אפור (
שם מדעי:
Canis lupus) הוא
מין בסוג
כלב. הזאב הוא בעל חיים
טורף שמראהו מזכיר את מראהו של
כלב הבית (שהוא
תת-מין של הזאב המצוי) ובהרבה אופנים דומה לכלב בית שאינו מבוית. מקום החיוּת האופייני של הזאב הוא כל מקום שאינו מצוק או חולות נודדים.
אב מצוי שוקל בין 23 ל-60 ק"ג, ואורכו הוא בסביבות 1 עד 1.5 מטר עם זנב באורך של כשליש מגופו. הזכרים גדולים מהנקבות. צבעם נע מאפור לאפור חום, אך יכול להשתנות ולהיות לבן, אדמדם, חום ושחור. במקומות בהם האדמה מכוסה שלג, זאבים שצבעם לבן נפוצים יותר. זאבים מצויים זקנים מקבלים גוון אפרפר בפרוותם. בחלקיו התחתונים של גופו צבע פרוותו בהיר. האנטומיה של הזאב המצוי שונה בכמה נקודות מהאנטומיה של הכלב. אחד ההבדלים הבולטים ביותר הוא בלוטה קדם זנבית, על צד זנבו סמוך לבסיס שאינה נראת אצל כלבים. לזאב יש בדרך כלל עיניים זהובות-צהובות, רגליים ארוכות יותר, כפות רגליים גדולות יותר, ולסתות בולטות יותר.
גופו של הזאב המצוי בנוי לריצה ארוכת טווח, עם בית חזה קטן למדי ועם שרירי גב ורגליים חזקים. זאבים יכולים לרוץ מרחקים גדולים וכפות הרגליים הרחבות שלהם מבטיחות שהשלג יעכב אותם פחות מאשר את טרפם.
זאבים נראים בדרך כלל מסיביים יותר מכלבים בעלי משקל זהה בגלל נפח הפרווה הנוסף שלהם. פרוות הזאב עשויה משתי שכבות: השכבה החיצונית עשויה משערות קשות ששומרות ממים ולכלוך, והשכבה התחתונה עבה וצמרירית ושומרת חום. זאבים משנים את הפרווה שלהם פעמיים בשנה, במהלך האביב ובמהלך הסתיו. נקבות נוטות להיות בעלות פרוות חורף עבה יותר משל זכרים ופרוותן נשארת כזו לזמן ממושך יותר אל תוך האביב.
בלסתו העליונה של הזאב המצוי יש 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8
שיניים טוחנות קדמיות ו-4 שיניים טוחנות. בלסתו התחתונה 6 שיניים חותכות, 2 ניבים, 8 שיניים טוחנות קדמיות ו-6 שיניים טוחנות. הניבים חשובים מאוד ומשמשים לתפיסה ולאחיזה בטרף. אחת הסיבות לרעב של זאבים היא פגיעה בשיניים לאחר שנבעטו על ידי טרף גדול ממנו.
זאבים מתפקדים כטורפים חברתיים וצדים בלהקות שמאורגנות על פי היררכיה חברתית ברורה ושמונהגות על ידי
זכר אלפא ו
נקבת אלפא שהם הזוג השליט. מבנה חברתי זה נחשב במקור כמאפשר לזאב לתפוס טרף גדול פי כמה מגודלו; אולם
תאוריות חדשות שמופיעות מסבירות שאסטרטגיית הלהקות מגבירה את הצלחת הרבייה ויש לה תרומה מעטה בציד.
גודלה של הלהקה עשוי להשתנות במהלך הזמן והיא נשלטת על ידי גורמים שונים כגון סוג מקום המחיה, האישיות של הפרטים והיצע המזון. בדרך כלל להקה כוללת בין שניים לשישה פרטים, אם כי נצפו גם להקות של למעלה מ-20 פרטים. סדר המעמדות או ההיררכיה הוא ברור באופן יחסי, כשזכר ונקבת אלפא בראש ההיררכיה ואומגה בתחתיתה. ההיררכיה משפיעה על כל פעילות בקבוצה, החל מאיזה זאב אוכל ראשון ועד למי מותר להתרבות (בדרך כלל רק לזוג השליט).
הזוג השליט נהנה מזכויות רבות יותר, אולם הם אינם "מנהיגים" ואינם נותנים הוראות לזאבים האחרים. הזוג השליט נהנה מחופש לבחור להיכן ללכת, מה ברצונו לעשות, ושאר הלהקה באה בעקבותיו.
רוב הזוגות השליטים הם מונוגמיים, אולם יש יוצאי דופן. חיית האלפא עשויה להעדיף להזדווג עם חיה בדירוג חברתי נמוך יותר, במיוחד אם היא קרובת משפחה של חיית האלפא האחרת (לדוגמה אח או אחות). הטענה כי זאבים אינם "זוג לחיים" ומוות של חיית אלפא אחת אינו משפיע על מעמדה של השנייה, אינה נכונה. גם בשבי ניתן למצוא זאבים "אלמנים" אשר איבדו את זוגתם מפאת מחלה בדרך כלל, ואשר שומרים לה אמונים.
בדרך כלל רק הזוג השליט בלהקה מתרבה. צורה זו של ארגון חלה גם בלהקות ציד כלביות אחרות כגון
זאבי טלוא ו
דהול. הם מזדווגים בדרך כלל בין פברואר למאי. הזאבים, בניגוד לכלבים, מזדווגים רק אחת לשנה. משכו של ה
היריון הוא כ-63 יום, הגורים נולדים
חירשים ו
עיוורים ותלויים לחלוטין באמם. ב
לידה יש בין 1 ל-14
ולדות כאשר מספר הולדות הממוצע הוא בין ארבעה לשישה. לפני ההזדווגות חופרת האם מאורה בה תגדל את גוריה. הגורים נולדים עם עיניים סגורות ואוזניים אטומות כשמשקלם הוא כחצי ק"ג. לאחר מספר ימים הגורים מסוגלים לפקוח את עיניהם. רק מעטים מהם שורדים את החורף הראשון. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים.
זאב מצוי חי 6-9 שנים בטבע ובשבי הוא עשוי לחיות עד גיל 16 שנים.
זאב הבר הוא אחת החיות המוכרות ביותר לאדם והוא נדבך חשוב בכל אחת מתרבויות העולם. ה
כלב, מלווהו הנאמן ביותר של האדם בעולם החי, הנו למעשה זאב בר מבוית. אגדות על זאבים מסופרות משחר האנושות ועם הימים נצטיירה להם דמות של טורפים עזים שאינם מהססים להרוג כל יצור הנקרה בדרכם, כולל האדם.