קטלן (לעיתים אורקה) הוא יונק ימי השייך לסדרת הלוויתנאים, הגדול במשפחת הדולפנים. המונח "אורק" שימש לתיאור דגים גדולים, לווייתנים או מפלצות-ים, אך כיום זהו מונח שקול לחלוטין ל"אורקה". מקור הכינוי "קטלן" או "רוצח" הוא בעדותם של מלחים ספרדים אשר צפו בלהקת קטלנים הורגת לווייתן גדול. לוויתן קטלן נחשב לאחד מחיות הים החכמות ביותר. גבו של הקטלן שחור, החזה וצדי הגוף לבנים, וקיימים כתמים לבנים מעל ומתחת לעיניו. גופו כבד וסנפיר הגב גדול יחסית, ובצדו האחורי קיים כתם בצבע אפור כהה. הזכר יכול להגיע לאורך של 10 מטרים ולמשקל של 10 טונות. הנקבות קטנות מהזכרים - אורכן מגיע לכ-8 מטרים, ומשקלן לכ-5 טונות. בשונה ממרבית הדולפיניים, סנפיר החזה של הקטלן הוא גדול ומעוגל. סנפירי החזה של הזכרים גדולים באופן משמעותי מאלו של הנקבות: אורכם אצל הזכרים הוא כ-2 מטרים, פי שניים ומעלה מאורך הסנפיר של הנקבות. בנוסף, אצל הזכרים לסנפיר החזה צורה דמוית משולש והוא גבוה ומאורך יותר מאשר אצל הנקבות, שאצלן הוא קצר יותר ועקום יותר. מעל מצחם קיים פתח יחיד המשמש לפליטת וקליטת אוויר. בפיהם מצויים שורות של שינים בולטות וחדות המסייעות להם להתגבר על טרף גדול.
חיים:
לוויתן קלטן חיי בלהקות המתואמות היטב. פריטי הלהקה מתקשרים ביניהם על ידי השמעת קולות (עבור האוזן האנושית נשמע כשריקות). מחקרים שנעשו בנושא בשנים האחרונות מראים כי ישנם דפוסי קולות קבועים אשר מצביעים על שפה של ממש. תקשורת זו היא יעילה ביותר מפאת סביבתם הימית. מים נושאים אותות קול למרחקים אדירים. יותר בהשוואה אל היבשה. בזכות כך, יכולים יונקי לוויתן קטלן לתקשר בין פריטי הלהקה השונים ואף תקשורת מורכבת בין להקות קטלנים שונות. אורך חייהם הממוצע הוא 45-50 שנים, אך במקרים יוצאי דופן עשויים להגיע אף לגילאים 80 ו-90 שנה בטבע.
אחד התכונות המעניינות ביותר של לוויתן קטלן היא יכולתו להציץ אל מחוץ למים. לוויתן קטלן נעזר בחוש הראיה שלו גם מחוץ למים לשם איתור טרף פוטנציאלי. כך למעשה יכול קטלן לאתר כלב ים אשר נח על קרחון צף. יכולת רצונית זאת היא ללא ספק תכונה ייחודית אשר בעלי חיים ימים מעטים בלבד זוכים לה.
רבייה:
נקבות הקטלן מגיעות לבגרות מינית בגיל 15. אחרי גיל זה יש להן מחזורי ייחום, כאשר בין תקופת ייחום אחת לזו שאחריה פרק זמן של שלושה עד שישה חודשים. לנקבה שתי פטמות המצויות בכיסים לצד איבר מינה. משך ההריון הוא בין 15 ל-18 חודשים, והנקבה ממליטה ולד אחד בכל חמש שנים. הוולדות נולדים במשקל של כ-180 קילוגרם ובאורך של כ-2.5 מטרים. גודלו של הקטלן ועוצמתו הופכים אותו לאחד ממיני היונקים הימיים המהירים ביותר, ומהירותו יכולה לעלות על 55 קילומטר לשעה. השיניים של הקטלן חרוטיות וחזקות, ומספרן 10-15 בכל מחצית לסת. השיניים שוות בגודלן, ומשמשות לאחיזת המזון בלבד.
שיעור התמותה בקרב הוולדות גבוה מאוד - תצפיות שנעשו העלו כי כמעט מחצית הוולדות לא מצליחים להגיע לגיל של שישה חודשים. הוולדות יונקים במשך יותר משנתיים, אולם הם מתחילים לאכול מזון מוצק כבר החל מגיל שנה. הנקבות מזדווגות עד גיל 40 לערך, כלומר בממוצע כל נקבה מעניקה חיים לחמישה ולדות.
תזונה:
הקטלן הוא אחד מטורפי העל בעולמנו. קטלן ניזון ממגוון מזונות בשריים אותם הוא צד באוקיינוסים ובימים. קטלן הניזון מדגים צד את טרפו מקרב כ-30 מיני דגים וכרישים. קבוצות של קטלן יטרפו אפילו לווייתנים גדולים מהם. לוויתן קטלן נחשב לאחד מטורפי על הבודדים אשר מצליח לשגשג באזור הארקטי. באזור הארקטי הקפוא, ניזון הלוויתן קטלן ממגוון בעלי חיים בינוניים לרבות דגי סלמון אשר נודדים בחודשי האביב לצורך התרבות. הקטלן טורף יונקים ימיים נוספים, כמו כלבי ים ואריות ים אותם הוא הורג בנגיחה חזקה, או במכה אדירה עם הזנב. בנוסף ניזון הקטלן גם ממיני עופות, כמו פינגווינים ושחפים. לוויתן קטלן הוא המין היחיד במשפחת דולפיניים אשר ניזון מכלבי ים. הקטלן הוא גם היחיד מבין מיני הלווייתנאים שניזון באופן קבוע מלווייתנאים אחרים. המזון אינו נלעס, אלא נבלע נתחים-נתחים לאחר שנקרע מגוף הטרף.
אילוף:
הקטלן ניתן לאילוף. האינטליגנציה של הקטלן, היכולת לאלפו, הופעתו המרשימה והמראה העליז שלו הפכו אותו למוצג פופולרי במתקני דולפינריום ובפארקי נושא מימיים. הלכידה הראשונה של קטלן למטרה זו התרחשה בוונקובר לפני 50 שנה, נלקחו 60-70 פרטי קטלן ממי האוקיינוס השקט למטרות אלו. מאז, התרבות של אוכלוסיית קטלנים בשבייה נחלה הצלחה.
קטלן החי בשבייה עלול לפתח מחלות כמו התמוטטות הסנפיר הגבי, שנצפתה ב-60 עד 90 אחוזים מן הזכרים. תאוריה אחת גורסת כי הסחוס שמחזיק את הסנפיר הגבי על כל גובהו נחלש כאשר זכר הקטלן חי בשבייה. ככלל, הסחוס אצל זכרי הקטלן מתקשה בסוף תקופת ההתבגרות. במרבית הזמן בתקופה זו שוחה הקטלן במים עמוקים, שם לחץ המים הוא גדול יותר המונע מהסנפיר הגבי להתמוטט, עד אשר יתחזק הסחוס. בשבייה לעומת זאת, מיכלי המים רדודים וכתוצאה מכך לחץ המים נמוך יחסית. עובדה זו מביאה להתמוטטות הסנפיר הגבי בטרם מתחזק הסחוס המחזיק אותו. תאוריה נוספת גורסת כי גודלם הקטן של מיכלי המים בהם שוהה הלווייתן השבוי מאלץ אותו לבצע פניות רבות יחסית במהלך שחייתו, ולכן הוא אינו יכול לשחות למשך זמן סביר בקו ישר. פניות רבות אלו גורמות ללחץ גבוה על הסנפיר הגבי, דבר שמביא להתמוטטותו בשלב מסוים.
תוחלת החיים של הקטלן בשבי נמוכה מהציפיות, ומרבית הפרטים אינם עוברים את גיל 30. סביבת השבייה אינה דומה מספיק לסביבה הטבעית. המבקרים טוענים כי חיי השבי הם לחוצים בשל מכלי מים קטנים וצפופים, קבוצות חברתיות מלאכותיות והרכב כימי שונה של המים. פרטי קטלן שחיו בשבי תקפו מדי פעם פרטים אחרים, בני אדם, ולעתים אף פגעו בעצמם.