אחת לכמה שבועות על המסלולים באירופה, ישנו נהג ישראלי צעיר שקורע את משטחי האספלט ומדהים בכל פעם מחדש עם יכולות הנהיגה הנהדרות שלו. לנהג הזה קוראים אלון דאי, נער בן 19 מאשדוד, שנמצא כיום בפני נקודת מפנה מאוד קריטית בקריירה שלו.
כדי להמשיך את המסע המדהים שלו לכיוון הפורמולה 1, הבמה הכי מרכזית של הספורט המוטורי, הוא חייב למצוא מימון ובהקדם. כיום הוא מתחרה בפורמולה 3, שלב שכל נהג גדול עבר בקריירה שלו, והוא עושה את זה במימון עצמי, דרך ההורים, בלי תמיכה מספונסרים. דווקא בשלב הכי משמעותי בקיום של כל נהג באשר הוא.
לדאי, שמתחרה על המסלולים באירופה מגיל צעיר ובארבע השנים האחרונות חי על קו אירופה-ישראל, יש חלום, אך הוא כרגע עומד בפני נקודת האל-חזור שלו. בראיון לכבוד יום העצמאות, כשהוא אי שם בזלצבורג, אוסטריה, הוא מספר על התשוקה שלו למסלול, הגאווה לכבוש פודיום ועוד פודיום כשדגל ישראל ו'התקווה' ברקע, וגם על המאבקים איתם צריך להתמודד נער בן 19 עם חלום בגלל חוסר המודעות לספורט המוטורי בישראל.
המסע לאסיה שהסתיים באליפות
"התחלתי לנהוג ברכבי קארטינג בגיל עשר, בארץ", משחזר אלון את תחילת דרכו בענף: "התעניינתי במרוצים, ההורים שלי שלחו אותי לקורס קארטינג בנחשונים, משם התגלגלתי להתחרות ולהתאמן במנועי ארבע פעימות ובבר מצווה קנו לי קארט שתי פעימות, שזה היה לעלות רמה לגמרי. בעונה הראשונה שלי כנהג באליפות הארץ סיימתי שני ומשם כבר עברתי להתחרות באירופה".
דאי כיום נוהג בפורמולה 3, אחד משלושת שלבי המעבר הסופיים לפני הפורמולה 1. את הדרך לשם הוא לא עשה בצורה רגילה. בגלל הקושי לממן אורח תחרותי באירופה, הוא נדד לאסיה והתחרה שם בקטגוריית פורמולה רנו.
"קפיצת המדרגה שלי הגיעה כשעשיתי נסיעת מבחן בפורמולה רנו. עשיתי מרוץ בהונגריה וסיימתי שם שני. הכרתי נהג של פורמולה רנו שנוהג באסיה והוא הביא אותי להתחרות שם. מפה כבר התגלגלתי. להתחרות באירופה זה יקר בטירוף, בקטע לא הגיוני בכלל. אז יצאתי לאסיה, התחלתי להתחרות ולהתאמן שם שנה שלמה, כל יום אימון הוא של 300 ק"מ", מספר הנהג הצעיר.
"ב-2009 כבר ערכתי את העונה הראשונה המלאה בפורמולה רנו באסיה ואחרי כל האימונים שעשיתי בפורמולה רנו, את העונה הזו ניצחתי די בקלות. אחרי הניצחון הזה, הקבוצה שלי באסיה שלחה אותי לכל מיני קבוצות באירופה של פורמולה 3, שזה השלב הבא. עשיתי מבחנים בוולנסיה בסוף השנה, כדי לבדוק אם אני באמת מתאים לנהוג בפורמולה 3 בכלל ואז חתמתי עם קבוצת HS, איתה התחלתי בעונה שעברה".
מבחינת הכנה לדבר האמיתי, המסגרת בה מתחרה דאי היא הכי קרובה שיש. "בדרך לפורמולה 1 זה אחד השלבים שחייבים לעצור בהם. יש הרי פורמולה 1, קטגוריה מתחת זה GP2 ופורמולה רנו 3.5 ליטר. מתחת לזה יש את פורמולה 3, שזה באמת שלב שכל נהג עובר אותו ואני לא חושב שיש מישהו שפסח עליו. זאת קטגוריה מאוד קשה, כי המכוניות מאוד דומות ורק הנהג הוא זה שמשנה. המהירות מאוד גבוהה וגם כח הצמדה מאוד גבוה, אז צריך להיות בכושר מעולה כדי להשתייך למסגרת הזו".
בתחילת העונה דאי עשה היסטוריה כאשר הפך לנהג הישראלי הראשון באקדמיה של ה-FIA, התאחדות הספורט המוטורי העולמית (היא זו שלמעשה מחזיקה את הענף הזה). לנו בישראל הדבר לא מצלצל, אבל בחו"ל החשיפה היא מדהימה. אין אתר אינטרנט או עיתון בכל מדינה שמכבד את עצמו בלי מדור ספורט מוטורי. את הטירוף אפשר לחוש בעיקר בגרמניה, אנגליה וספרד, שם המרוצים זוכים לסיקורים בלייב-טיימינג כידיעות ראשיות. באופן טבעי, גם רוב הנהגים המובילים בסבב מגיעים מהמדינות האלו.
דאי מספר על השינוי שהשתייכות לאקדמיה הובילה אליו: "אני הרבה יותר באירופה בגלל האקדמיה. לדוגמא, עכשיו אני חודשיים באירופה לבד. באקדמיה נותנים הכל כדי שנהג יתפתח להיות כמה שיותר טוב. יש לי מאמן כושר, פסיכולוג, נהג פורמולה 1 שצמוד אלינו ומדריך אותנו, ויש לנו כל מה שנהג צריך כדי לעזור לו. אני בטוח שאם לא הייתי מתקבל, הייתי מפיק תוצאות פחות טובות".
כדי להתקבל לשם, אלון היה צריך לעבור תהליך סינון לא פשוט. "תהליך הקבלה כולל מלא מבדקים. ממש כמו צבא. כושר, כמה שעות טובות רק בריצות ותיזוזים, בדקו איך אנחנו מתפקדים כקבוצה, עם אנשים אחרים, עניין של השתלבות. כל יום בדקו את הנהיגה, מבחני נהיגה, למשל נהיגה על כביש רטוב, או הקפה מאוד מהירה רק על הילוך שישי, שזה דבר די קשה ובסופו של דבר עברתי".
עונת מרוצים רגילה נמשכת כשמונה חודשים ולרוב נפתחת בחורף. הדבר הזה מצריך מדאי להיות מרבית משלבי השנה בחו"ל. במדינה בה אנחנו שומעים על כדורגלנים שוויתרו על החלום שלהם כי 'היה להם קשה בלי אמא', דאי הוא הדוגמא ההפוכה בהחלט. "השהות שלי באירופה תלויה בלוח שנה ובמרוצים. נגיד עכשיו, שזו תקופה עמוסה, אני באירופה לחודשיים. אני אחזור לארץ לחופשת קיץ ואטוס שוב פעם לכמה שבועות גם חודש. הכל תלוי בלוח שנה, אבל רוב הזמן אני מבלה באירופה".
החלום שנמצא בסכנה והמרדף אחרי ספונסרים
אתם בטח שואלים את עצמכם, איך דוחפים חיי חברה בתוך זה? לאלון נוסחה פשוטה: "חברים טובים נשארים כאלו ולי לפחות יש. כולם תומכים בי ומכאן לשמור על קשר זה כבר קל. היום יש פייסבוק ועוד דרכים אחרות. אני כל הזמן מחובר לאינטרנט, למעט כשאני יושב באוטו ונוהג, אז יותר נוח לשמור על הקשר. כשאני מגיע לארץ תמיד עושים משהו ביחד".
כמו לא מעט ספורטאים, בגיל 18 דאי עמד בפני נקודת מפנה חשובה בקריירה שלו, והוא בחר בדרך הקשה. כמחזיק באזרחות צרפתית הוא היה יכול לוותר על שירות צבאי, אך מבחינתו זו לא היתה אופציה. "אני מוגדר בצבא כספורטאי מצטיין ואין לי כרגע בעיה עם זה. לא היתה בעיה להסדיר את זה, עברתי ועדה אחרי שהגשתי בקשה וקיבלתי את זה. היה לי חשוב לשרת כי אני בא מבית שכולם לוחמים, זה פשוט איך שגדלתי. בלי קשר, הלכתי לכל מבדק שקיבלתי אי פעם, לא היה מבדק שלא הלכתי אליו בצה"ל. אם זה ימי סיירות, גיבושים ועד מיונים לטייס".
בין גיחה כזו או אחרת לבסיס, כולל שהייה בארץ בזמן שנפלו גראדים על העיר בה הוא גר, אשדוד, לדאי יש מטרה אחת. להצליח. "לאורח החיים הזה יש מחיר. אני מטייל באירופה מגיל 15, בהתנהלות השוטפת אני בחו"ל לבד. מדי פעם מצטרפים אליי אבא או אחי לסוף שבוע, אבל מעבר לכך אני לבד. ויתרתי על הרבה בחיים בשביל החלום הזה ואני דבוק במטרה והולך על זה עד הסוף. גם אם יש רגעים קשים, בדידות, מתמודדים. בסוף זה שאני יושב באוטו ונוהג, זה שווה הכל. אם אני מנצח מרוץ אז זה שווה כל דבר אפשרי שקיים בכדור הארץ".
אלא שהרגע הכל-כך יקר הזה שאלון מדבר עליו עומד כעת בפני סכנה ממשית. כדי להתקיים בחו"ל, הוא חייב לזכות לתמיכה מספונסרים. כיום רק המשפחה מכלכלת את אלון שמבהיר, בלי תמיכה, חלום הפורמולה 1 עלול להישאר רק בגדר חלום.
"כיום, רק המשפחה תומכת בי כי אף אחד בישראל לא יודע מה זה ספורט מוטורי. כשאתה בא לפנות למישהו בקטע של מימון, לא מבינים מה זה. בגלל זה לי הרבה יותר קשה למצוא ספונסרים מאשר אדם שגר באירופה".
"אם לא אמצא ספונסר, זו כנראה השנה האחרונה שלי. אני כנראה אצטרך להפסיק לנהוג", אומר אלון בכאב רב וממשיך: "אני נמצא בפורמולה 3 כבר שנה, זו השנה השנייה ויש תוצאות ובדרך כלל כל נהג שמגיע לפורמולה 3, אפשר לקרוא לזה מעבר מסוים בדרך להפיכה לנהג מקצועי. זאת אומרת שאם אני עכשיו אעזוב את הפורמולה 3, אני בוודאות אוכל למצוא לעצמי קטגוריות אחרות, שהן לאו דווקא פורמולה. למשל לנהוג בפרארי או בקבוצות GP בלי לשלם כסף, אלא לקבל משכורת. זה משהו שלא הייתי יכול לעשות לפני ואני עדיין יכול לעשות קריירה כנהג, אבל להגיע לפורמולה 1 יהיה מאוד מאוד קשה".
דאי ממשיך ומספר על האטימות בה הוא נתקל כשהוא מנסה למצוא לעצמו נותני חסות: "אף אחד לא באמת מבין, זה הקטע המטמטם. אתה מנסה למכור את עצמך, גם אם זה לחברות שדי מעורבות בספורט מוטורי ומי שיושב מולך שואל אותך שאלות הזויות, כי זה בכלל לא מעניין אותו. באירופה נהג ישראלי לא ממש מעניין אף אחד. אין כמעט נהגים ישראלים וזה לא באמת מעניין מישהו. חשבתי על לנצל את האזרחות הצרפתית שלי. אבל כרגע אני לא יכול בגלל הצבא. מצד שני, גם אם אעשה את זה, זה לא כל-כך יועיל לי, חוץ מלהגיע ממרוץ למרוץ. זה אולי קצת יקל, אבל זה לא יועיל מבחינה גדולה".
"אני לא יודע אם אשיג אי פעם פורמולה 1 אם לא יהיה לי ספונסר בשנה הקרובה", ממשיך הנהג הצעיר. "המשפחה עובדת 'פול טיים ג'וב' על העניין הזה. אחי הגדול הוא סוג של היחצ"ן שלי וכמה שמנסים זה לא מביא תוצאות, אבל תמיד מנסים ואני לא אפסיק עד שאמצא מימון. יש לי מספר אנשים שעוזרים לי ובאמת נותנים את הכל בשבילי, אבל זה לא פשוט".
אז איך כן מצליחים להגשים את החלום? לדאי, לוחם לא רק ברקע המשפחתי שלו אלא גם באופי שלו, יש תשובות ברורות: "צריך לראות את התוצאות ולאן טיפסתי בלי תמיכה, אבל השורה התחתונה היא להביא תוצאות. זה גם הרבה עניין של מזל, כי הרי בפורמולה 1 בסופו של דבר יש 24 מקומות שהם לא תמיד פנויים ובכל שנה מתפנה כיסא אחד או שניים. זה בעיקר עניין של מזל, להיות בזמן הנכון עם התוצאות הנכונות ולהכיר את האנשים הנכונים כדי להגיע לשם. זה משהו שבונים עם הזמן".
מגן דוד על הקסדה וחלום לשמוע את 'התקווה'
בין סוף שבוע כזה או אחר על המסלולים השונים באירופה, גיחות להונגריה, גרמניה, בלגיה ומדינות נוספות ביבשת, דאי כבר התרגל לערוך לא מעט חגים בחו"ל לבדו. הדוגמא הכי עדכנית היא היום, יום העצמאות. כמובן שהעובדה שהוא ישראלי מעסיקה לא מעט את חבריו למסלול והתקשורת הזרה.
"על המצב בארץ תמיד שואלים אותי", מספר דאי. "כשאתה אומר שאתה מישראל זה תמיד מעורר תגובה. אבל מסבירים בדיוק מה קורה בארץ, איך הכל מתנהל וזהו. למזלי בחיים לא יצא לי להתקל בגילויים אנטישמיים. אני גם לא חושב שאתקל".
אז איך שומרים על הזהות הישראלית בחו"ל? פשוט, דרך הלבוש. הקסדה של אלון היא אחת המרהיבות בסבב, קסדה שהוא ייצר בעצמו כאשר במבט מלמעלה כל אחד יכול לזהות בבירור את המגן דוד שהקווים מרכיבים.
"כל פעם שיש קסדה חדשה, הנהג הוא זה שחושב על הרעיון. רציתי ליצור משהו מעניין", מספר הנהג על תהליך היצירה. "בקסדה הקודמת היה דגל ישראל. פה רציתי ליצור משהו מעניין, גם שתהיה קסדה מרהיבה, שתראה 'מפחיד' בצילומים ואיפשהו גם תראה ישראליות, אז איכשהו יצרתי את הצורה של המגן דוד כשמסתכלים מלמעלה".
ואיך זה באמת לעמוד על הפודיום במדינות שידועות בגילויי האנטישמיות האלו, עם דגל ישראל? "כשאתה מנצח מרוץ זאת ההרגשה הכי טובה בעולם. לא משנה גרמניה או אנגליה. ספציפית בגרמניה, אני אגיד לך את האמת, אני לא מרגיש משהו מיוחד, לא יודע איך להסביר, כי לנצח מרוץ זה לנצח מרוץ ותמיד כשדגל ישראל מתנוסס מעליי ושומעים את ה'תקווה' זה דבר מרגש, כל פעם מחדש ולא משנה איפה זה יהיה".
ולאן הולכים מכאן? למרוץ הבא ביום שבת בגרמניה. עם דאגות לספונסרים ברקע, משפחה שמנסה בכל הכוח לשמור את החלום בגדר אפשרות ריאלית ובעיקר תקווה לשבת על כסא הנהג עוד שנים רבות ולחגוג על הפודיומים. עם ספונסר, בלי ספונסר, הילד שנדד עד אסיה כדי להגשים את החלום שלו כבר ימצא פתרון. אם מישהו ירים את הכפפה וגם יעזור לו, אולי דאי גם יצליח להביא גאווה למדינה הקטנה שלנו על מסלולי הפורמולה 1. או במילותיו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: "אם תרצו, אין זו אגדה". ואלון רוצה, ומאמין.
ניפגש על הפודיום.
הריאיון נלקח מאתר One.
אלון דאי באירופה: "אני לא יכול לנצל את האזרחות הצרפתית בגלל הצבא"
אלון דאי והקסדה המיוחדת עם המגן דוד
אלון דאי (מימין): "לשמוע את 'התקווה' זה מרגש ולא משנה באיזה מדינה"
ישראלי שהוא הבטחה כ"כ גדולה בפורמולה 1 מבחינתי זה חלום, מקווה שעוד יהיה גדול
הירשם כדי להגיב לנושא
