אשכול: האפיקומן =] הנה משהוא קטן וטוב =]

האפיקומן הוא מצה הנאכלת לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן "צָפוּן". נוהגים לצורך כך לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר.
מקור המנהג הוא אכילת קורבן הפסח בסופו של הלילה (בזמן שבית המקדש היה קיים), שהיה נאכל עם מצה ואסור היה לאכול אחריו דבר, כפי שנאמר במשנה (פסחים י, ח): "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן".
בפירוש המשנה נחלקו האמוראים בתלמוד, רב פירש שאסור ללכת מחבורה אחת שאוכלת את קורבן הפסח לחבורה אחרת, ושמואל פירש שמדובר בקינוח הסעודה, שאסור לאוכלו כדי שיישאר טעם המצווה בפה, וכך נפסק להלכה. זכר לאותה אכילה, נהגו לאכול את מצת האפיקומן בסוף ליל הסדר גם כאשר אין מקריבים את הפסח, ולאחר אכילה זו אין אוכלים דבר. בלשנים מודרניים סבורים כי פירוש המילה אפיקומן היא מיוונית, "קינוח סעודה"
מקור המנהג :
במשתאות היווניים של תקופת הבית השני, ובמשתאות הרומאיים שנערכו לאחר מכן, נהגו המשתתפים לאכול עד שובע, להקיא, ולאכול שוב וכן הלאה, כך נמשכו המשתאות מספר רב של ימים; צורת אכילה זו כונתה אכילה גסה. דבר זה היה נהוג בארצות רבות בעולם העתיק, כאשר יש המוצאים ראיה לכך במגילת אסתר, שבה משתה המלך אחשוורוש, שנמשך אמנם מספר ימים, אולם "השתייה כדת, אין אונס" (אסתר א, ח); לפי פירוש זה, לא הכריחו את הנוכחים לאכול ולהקיא.
ישנן דעות שכנגד מנהג זה יצאה המשנה, וכמי שהתנגדו לאכילה גסה, בסעודת ליל הסדר הם קבעו נקודת סיום לאכילה - האפיקומן - שפירושו ביוונית "אחרי האוכל", ומשמעו למעשה נקודת סיום הסעודה; וכך קובעת ההגדה על פי פירוש זה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", דהיינו, "אין אוכלים אחרי קורבן הפסח, וזהו סיום הסעודה".
עם זאת, הפירוש הרווח יותר הוא שלאחר הסעודה בתקופה הרומית (ה"אפיקומן"), היו נוהגים להמשיך לאכול ולשתות, מה שכלל גם הוללות מינית, ולדבר זה התנגדה המשנה

יפה אחי