מציג תוצאות 1 עד 3 מתוך 3

אשכול: היהלום

  1. #1
    Orixd Orixd מנותק עתיק
    תאריך הצטרפות
    29/08/08
    שם פרטי
    אור
    הודעות
    5,349
    קיבל לייק
    3 פעמים

    היהלום



    את הסיפור הזה סיפר רבי נחמן מברסלב:‎

    מעשה ביהודי אחד בשם יעקב דוד, שהעבודה שלו היתה לחפור בקרקע, ולהוציא ממנה חול אדום שמשתמשים בו לבנייה, ואת החול הוא היה מוביל בעגלה הרתומה לסוס ברחבי העיר, ומוכר אותו לקונים. הוא היה מרוויח מהמלאכה הזו פרוטות יחידות, שמהן הוא היה חי. כך היתה פרנסתו במשך שנים על גבי שנים. ‎

    באחד הימים, כשהוא עבד בקרקע כדי להוציא חול, הוא שמע צליל מוזר בעבודתו עם המעדר. הוא רגיל לשמוע צלילים שונים ומשונים במשך עבודתו, אבל הוא שם לב שהפעם מדובר בצליל לא רגיל, לכן הוא חפר שם. הוא ראה שם איזו אבן, והוציא אותה מן האדמה. כשהוא ניער אותה מהחול שהיה עליה, הוא נבהל לראות שהאבן הזו היתה למעשה יהלום גדול, יהלום לא רגיל, יהלום זוהר ומאיר. ‎

    הוא הסתיר את היהלום במהירות, הסתכל לצדדים ובדק שאף אחד לא רואה אותו, והוא עטף את היהלום בחתיכת בד, הכניס אותו לכיס, והחביא אותו במקום טוב. הוא לא ויתר על החול שהוא חפר, וכמו בכל יום הוא העמיס אותו על העגלה, ונסע לעיר. בערב, כשהוא חזר הביתה, הוא אמר לאשתו, שהוא עומד לספר לה סוד, ושתיזהר שלא לספר לאף אחד. הוא אמר לה: "ברוך השם, יצאנו מהצרות שלנו, תראי מה מצאתי!", והראה לאשתו את היהלום הגדול שהוא מצא. אשתו נבהלה, אז הוא סיפר לה איך הוא מצא את היהלום, ושוב הזהיר אותה שלא תגלה לאף אחד.‎

    הוא החליט ללכת לסוחר תכשיטים אחד שעסק ביהלומים, כדי לבדוק אפשרות למכור את היהלום. במשך כל הדרך הוא בדק אם היהלום עדיין אצלו, אם הוא לא נפל לו במקרה. כשהוא הגיע לתכשיטן הוא אמר לו: "יש לי סוד חשוב, ואני רוצה שיישאר רק בינינו". הסוחר הכניס אותו לחדר פנימי, ושם הוא הראה לו את היהלום. התכשיטן היה בהלם ואמר ליהודי: "לא ראיתי כזה יהלום בכל החיים שלי!". היהודי שאל אותו כמה שווה היהלום. ענה אמר לו התכשיטן: "תדע לך שחבל לך על הזמן, בעיר שלנו אין אף אחד שיש לו הון מספיק גדול כדי לשלם עבור היהלום הזה. האפשרות היחידה שלך למכור אותו היא שתפליג ללונדון, עיר של מלכים, שם יש עשירים מופלגים, ואם העשירים הללו לא יקנו ממך, אז ודאי בבית המלכות יקנו את האבן הזאת ממך". הוא חזר לאשתו וסיפר לה מה שאמר לו הסוחר, והתייעץ עִמה מה לעשות. הבעיה היתה שלא היה לו מספיק כסף אפילו כדי להגיע לעיר הנמל, שלא לדבר על ההפלגה לאנגליה. רק בשביל להגיע לנמל הוא היה צריך לגייס סכום של כסף. אשתו אמרה לו, שהם יכולים "להצטמצם" תקופה מסויימת, וכך הם עשו. הם מכרו כלים שהיו להם בבית, ודחקו את עצמם אפילו יותר ממה שהיו בהתחלה, וגייסו סכום מסויים, שאיתו הוא יצא לדרך. ‎

    אותו יהודי מעודו לא נסע למקום רחוק, והוא חשב שהכסף שהם גייסו יספיק לו. אבל בפועל הכסף נגמר לו לפני שהגיע אפילו לעיר הנמל. הוא הספיק רק להגיע לעיר הסמוכה אליה. מחוסר ברירה, הוא התחיל לקבץ נדבות מאנשים, עד שהוא אסף סכום מספיק כדי להגיע לעיר הנמל הסמוכה, ואז הוא הצליח סוף סוף להגיע אל הנמל.‎

    כשהוא הגיע לנמל הוא ראה שם אוניות רבות שונות ומשונות, קטנות וענקיות, ואנשים עומדים בתור לעלות על סיפונן. הוא ניגש ליד אחת האוניות הגדולות ושאל לאן היא מפליגה, וענו לו שהיא מפליגה ללונדון. הוא שאל בחשש מסויים: "כמה עולה כרטיס?", והוא היה בהלם מהמחיר. המחיר היה גבוה עד כדי כך, שאפילו אם הוא היה מוכר את הבית שלו על תכולתו, הוא לא היה מצליח לגייס סכום כזה. הוא לא ידע מה לעשות. בינתיים האנשים המשיכו לעלות לסיפון הספינה, ותוך זמן קצר האוניה היתה אמורה להפליג. הוא היה אובד עצות, מה הוא יעשה? בסופו של דבר עלה רעיון בראשו, והוא החליט: "אין לי ברירה, אני אעלה לאוניה". ‎

    לפני שהוא יצא מביתו, אשתו בחוכמתה נתנה לו בגדים טובים ומכובדים, כמו בגדים של עשירים, כי היא הסבירה לו שאם יבוא אדם עם בגדים פשוטים ודלים למכור יהלום, אף אחד לא יסתכל לכיוון שלו. באותה שעה הוא היה כבר לבוש בבגדים האלה, והתחיל לעלות לסיפון הספינה. כשהוא הגיע, ניגש אליו הכרטיסן וביקש ממנו שיציג לו את הכרטיס שלו. אמר לו היהודי: "אני לא מבקש להפליג, אני רק רוצה לדבר עם רב החובל". הכרטיסן שלח אחד מהמלחים שילווה את היהודי אל רב החובל. ‎

    כשהגיע היהודי אל חדרו של רב החובל, המלחים עלו עם היהודי אל תאו של רב החובל, דפקו על דלתו, ואמרו לו שהאדם שאיתם רוצה לדבר איתו. רב החובל ראה שהוא לַבוּש בבגדים מכובדים, ושאל אותו: "מה אתה רוצה? אם אתה רוצה שיסדרו לך חדר טוב יותר, אתה צריך לדבר עם המלחים, מה אתה רוצה ממני?!". ענה לו היהודי: "יש לי דבר סוד לומר לך". רב החובל הכניס אותו אל התא, וסגר את הדלת בעד המלחים. אמר לו היהודי: "דע לך שאני לא סתם אדם, אני סוחר גדול של יהלומים", ותוך כדי שהוא אומר את זה, הוא הראה לו את האבן היקרה, ורב החובל נדהם. ‎

    הסביר לו היהודי: "אני הגעתי לפה כדי לנסוע ללונדון, על מנת למכור את האבן הזאת, אבל מרוב הבהילות שלי להגיע לכאן, שכחתי את הכסף בבית, ועכשיו אין לי כסף איתי כדי לשלם עבור הכרטיס ללונדון. אבל אני מבטיח לך שאחרי שנגיע ללונדון אני אתן לך את הכסף. הרי מספיק שתסתכל על האבן היקרה הזו כדי שתבין שכסף זה שום דבר בשבילי. אחרי שנגיע אני אשלם לך פי שניים ממחיר הכרטיס". רב החובל שמע את הדברים, וקיבל אותם. מיד הוא הורה לאחד המלחים כך: "תן לו את החדר הטוב ביותר באוניה, ותצמיד לו גם שני עוזרים, אחד ליום ואחד ללילה, שיטפלו בו כל הזמן ולא יעזבו אותו אפילו לרגע אחד". ‎

    המלחים לקחו את המזוודה שלו, ונתנו לו את החדר הטוב ביותר באוניה, וסידרו לו את הבגדים בתוך הארון, וכל הזמן הם באו אליו, ודאגו לכל מה שהוא צריך, ופינקו אותו עד בלי די. כל הזמן שאלו אותו: "מה כבודו צריך?". כשהגיע זמן הארוחה הם התכוונו להביא לו ארוחה בשרית, אבל כשהוא שמע את זה הוא אמר להם שהוא לא רוצה לאכול בשר, "רק ירקות ופירות". המלחים ידעו שבדרך כלל כשרב החובל נותן לאדם תא שלם, אז ודאי הוא עשיר, והם ידעו שכל העשירים אוכלים בשרים ועופות, הם ביקשו ממנו לגשת לחדר האוכל ולאכול שם עם כל העשירים בשרים ועופות שמנים וטעימים, אבל הוא סירב בתוקף: "בשום פנים ואופן! אני נשאר בתא שלי, ואני אוכל לבד בחדר, ואני אוכל רק פירות וירקות". טוב, רצונו של אדם כבודו. לסירוב שלו היו כמה סיבות: סיבה אחת היתה שהוא הרי יהודי, והוא לא היה יכול לאכול את הדברים שהם אוכלים, סיבה אחרת היתה שהוא פחד לעזוב את התא שלו, כי אולי יגנבו לו את היהלום. במשך כל תקופת ההפלגה, היהודי פחד אפילו לצאת מהדלת של התא החוצה.‎

    מדי פעם רב החובל היה מדבר איתו. באחת הפעמים הביט רב החובל בידיים של היהודי, ואמר לו: "איך יכול להיות שיש לך ידיים כאלה גסות, אם אתה מתעסק ביהלומים?" והוא ענה לו שבהתחלה הוא היה אדם פשוט, ורק אח"כ הוא התחיל לעסוק ביהלומים, ובמאמצים רבים ואחרי זמן ארוך הוא הצליח במסחרו. הרב חובל הרגיש חמימות כלפיו. הוא אמר לו: "אני רואה שאתה אדם ישר, אדם נאמן", והיה ביניהם קשר טוב מאוד. ‎

    בכל פעם שהיהודי היה אוכל ארוחה, ארוחת בוקר, ארוחת צהריים או ארוחת ערב, הוא היה מניח את היהלום לנגד עיניו, מביט בו ואוכל. הוא הרגיש שכך האוכל מתעכל יותר טוב. אבל פעם אחת הוא היה מאוד עייף בזמן הארוחה. הוא ישב לאכול, ומרוב העייפות שלו הוא נרדם על השולחן באמצע הארוחה, והיהלום נשאר עדיין על השולחן. אחרי כל ארוחה שהוא היה אוכל, היה נכנס אחד מהמלחים לתא שלו וזורק את כל השאריות לים. באותו יום כשנכנס המלח הוא ראה את היהודי ישן. הוא חשב שהוא סיים לאכול, ראה את כל השאריות של האוכל, את הקליפות. את היהלום הוא לא ראה, מפני שהיה שם כיכר לחם שהסתיר אותו, אבל בכל מקרה הוא אסף את כל מה שהיה על השולחן, וזרק הכל לים!‎

    קצת אח"כ היהודי התעורר משנתו. הוא היה עדיין אפוף שינה, ושכח איפה הוא נמצא, וחשב שהוא עדיין עובד בעבודה הקודמת שלו, והתחיל לחפש את המעדר שלו. אחרי כמה שניות הוא נזכר, וצחק על עצמו: "מה פתאום מעדר באמצע האוניה בלב ים?!". הוא נזכר שהוא הולך למכור את היהלום, אז הוא רץ מהר אל השולחן, ומיד הבחין שאין שם שום יהלום, והבין מה קרה. הוא צעק וצעק בכל הכוח שלו. המלח נכנס אליו ושאל אותו מה קרה, אבל הוא לא ענה. הוא פשוט נשכב על המיטה ובכה ובכה, והמלח לא הבין מה קרה לו ויצא החוצה. אבל היהודי המשיך לבכות, בכיות קורעות לב, בכי שמגיע עד השמיים, והוא לא ידע מה לעשות. הרי אין לו כסף כדי לשלם על ההפלגה הזו, הרי המחיר הוא הון תועפות, אז איך הוא בכלל יצליח לחזור למולדתו אי פעם?!‎

    אחרי זמן מה הוא התעשת, ואמר לעצמו כך: "אם רב החובל ידע שהיהלום נזרק לים, אז גם אותי הוא יזרוק לים, ואני אשאר בלי כלום. מספיק שהוא יראה אותי דואג, או לא רגוע, אז אוי ואבוי מה הוא יעשה. לכן התרופה שלי היא להיות שמח, להיות בשמחה כאילו כלום לא קרה, וכאילו אני הולך למכור את היהלום. ככה לפחות אני אהיה בטוח שאני אגיע ללונדון". ‎

    וכך באמת הוא עשה. כשרב החובל בא אליו, הוא דיבר אליו כרגיל, צחק איתו. דיבר איתו על תוכניות מה לעשות עם כל הכסף שירוויח, כשלמעשה אין לו בכיסו כלום. וכך עברו הימים, עד שהם כבר היו ממש קרובים לחוף וללונדון. באותו יום בא אליו רב החובל ואמר לו: "תשמע, אתה אדם מאוד נאמן בעיני, אני רואה שאתה אדם ישר, נכון שאתה סוחר עשיר ויש לך יהלום ששוה הון, אבל מה אכפת לך אם יהיה לך עוד רכוש". הוא הסביר את דבריו: "תראה, יש לי כאן בבטן האוניה כמות עצומה של חיטה משובחת. בלונדון חסרה חיטה, מחיר החיטה שם יקר מאוד. אם אתה מעוניין, אז כשנעגון בחוף, תיקח אתה את החיטה, בלי קשר ליהלום שיש לך, ותמכור אותה במקומי, כי אין לי זמן בשביל הדברים האלה, יש לי עניינים אחרים לסדר, ואני אתן לך אחוז טוב מהרווחים". כמובן שהיהודי קפץ על המציאה, אבל לא הראה את התלהבותו: "טוב, בסדר, אין שום בעיה. רק בגלל שכיבדת אותי לנסוע באוניה למרות שלא שילמתי לך מראש, אז אני מוכן", הוא חשב לעצמו שלפחות כך יהיה לו כסף לכרטיס להפליג חזרה למדינתו.‎

    אחרי שהם הגיעו לחוף, היהודי הלך ומכר את החיטה בהצלחה אדירה, הוא קיבל עבור החיטה סכום אדיר של כסף, אפילו יותר מהערך של היהלום. כשהוא חזר לאוניה הוא ראה את כל המלחים בוכים, הוא שאל אותם מה קרה, והם ענו לו שרב החובל קיבל שבץ לב, ומת. וכך יצא שהיהודי בסופו של דבר קיבל סכום כסף יותר מהערך של היהלום, וגם, כמובן, חזר הביתה.‎

    אמר רבי נחמן מברסלב: תסתכלו, הרי אם האדם הזה לא היה שמח - הוא היה נעשה מסכן, הדגים היו אוכלים אותו! כלומר, על ידי שמחה אפשר לצאת מכל בעיה. אדמו"ר אחד גדול אמר על הפסוק: "כי בשמחה תצאו", כך: "תדע לך, שעל ידי שמחה אפשר לצאת מכל הצרות ומכל הבעיות, כיוון שהשמחה מראה על ביטחון ועל אמונה".

  2. #2
    הסמל האישי של Sleeping Owl
    Sleeping Owl Sleeping Owl מנותק ותיק
    תאריך הצטרפות
    23/10/09
    שם פרטי
    סימה
    הודעות
    1,429
    קיבל לייק
    41 פעמים
    חח.. כמה נכון!! "כי בשמחה תצאו" [:

  3. #3
    הסמל האישי של iDunk
    iDunk iDunk מנותק מעצב
    תאריך הצטרפות
    17/01/10
    שם פרטי
    הודעות
    2,561
    קיבל לייק
    187 פעמים
    וואי אחשלי נכון !!!

נושאים דומים

  1. תגובות: 10
    הודעה אחרונה: 11/03/07, 17:07
eXTReMe Tracker