אשכול: ש.ב | במורשת :(

השאאלות:

1:מה ציין תאריך ט"ו בשבט במקורו?

2:על מה היתה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל?

3:הסבירו מזה מעשר,

4:מדוע לא נותנים מעשר בגולה?

5:מהם שבעת המינים? - השללמתי

6:איך צוין ט"ו בשבט בגולה?

7:מה המשמעות הציונית של החג?

8:מה יכולות להיות הסיבות לשינוי משמעות רבים כל כך למועד?

תודה לעוזרים ..

1.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%...A9%D7%91%D7%98
2.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%...9E%D7%90%D7%99
3.
חלק מהיבול אותו נדרש חקלאי למסור לבעל האדמות (לרוב במשטר פיאודלי ), בחלק ניכר מהמקרים מדובר על עשירית
4.
לא יודע
5.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%...A0%D7%99%D7%9D
6.
לא יודע
7.
איזה חג ?
8.
איזה מועד ?

BUG

במקור פורסם על ידי dvirzz

1.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%...A9%D7%91%D7%98
2.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%...9E%D7%90%D7%99
3.
חלק מהיבול אותו נדרש חקלאי למסור לבעל האדמות (לרוב במשטר פיאודלי ), בחלק ניכר מהמקרים מדובר על עשירית
4.
לא יודע
5.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%...A0%D7%99%D7%9D
6.
לא יודע
7.
איזה חג ?
8.
איזה מועד ?

בואנה אתה אחד הסתומים.. הוא הביא שם 8 שאלות על ט"ו בשבט ואתה שואל ב-7 לאיזה חג הוא התכוון? אתה חתיכת מפגר ראסמי אה?
ובואנה עכשיו אני קולט שהבאת פה שאלות שקיבלתי לשיעורים בכיתה ד', מה הולך פה אנשים מי הביא אותך לפורום??????????????????????????

כן אני מפגר בא לך למצוץ לי ?

במקור פורסם על ידי edenmeirov

השאאלות:

1:מה ציין תאריך ט"ו בשבט במקורו?

2:על מה היתה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל?

3:הסבירו מזה מעשר,

4:מדוע לא נותנים מעשר בגולה?

5:מהם שבעת המינים?

6:איך צוין ט"ו בשבט בגולה?

7:מה המשמעות הציונית של החג?

8:מה יכולות להיות הסיבות לשינוי משמעות רבים כל כך למועד?

תודה לעוזרים ..

OMG אנשים תתחילו להבין שאתם יהודים

חחח מסכן מה אתם רוצים אין לו כוח להכין תעזרו לו ...
ומזה משנה שקיבלתם את השיעורים בכיתה ד .... ?
יותר טוב לו שהו יותר מכיתה ד והוא מקבל שיעורים קלים ...

במקור פורסם על ידי Shayz

OMG אנשים תתחילו להבין שאתם יהודים

מזה קשור ימעעעפןן !

אתה לא רוצה לעזור על תגיב פה !

בכיתה ז' וח' לא למדתי אז לא ידעתי למה יש לך בעיות ימכוער ?

עם כן תשמור אותם לעצמך ועל תגיב פה יותר.

חשבת על גוגל אולי?

אין בגוגל יש רק וקפידיה הזה אני לא מבין כלום מישם.

שבעת המינים

• חיטה - ממשפחת הדגניים ואחד ממיני המזון החשובים בעולם. בארץ ישראל נתגלתה אם החיטה, על ידי החוקר אהרון אהרונסון, וכך הוכח שמאז ימי קדם הייתה החיטה מין מרכזי בכלכלת הארץ.
• שעורה - אף היא ממשפחת הדגניים. נחשבת אחות לחיטה מבחינה תזונתית, אך השימוש בה היה יותר עבור בעלי חיים מאשר עבור האדם.
• גפן - אחד הפירות המפורסמים בעולם. לפירותיו שימוש כפול - לאכילה ולהפקת יין - המשקה האלכוהולי העתיק בעולם. על היין נתקנה ברכה מיוחדת - בורא פרי הגפן.
• תאנה - פרי עסיסי הגדל בר. עדויות ארכאולוגיות מאשרות כי התאנה פרחה בארץ ישראל כבר לפני כ-5,000 שנה. התאנה הייתה נאכלת טרייה ומשומרת, כתאנים בודדות מיובשות ("גרוגרת") או כעיגול ענק של תאנים דחוסות ומיובשות ("דבלים").
• רימון - פרי מזין ובעל חשיבות במסורת היהודית. אף הרימון ידוע כפרי נפוץ במזרח התיכון מזה אלפי שנים.
• זית - פרי חשוב ביותר. עיקר חשיבותו הייתה ועודנה בהפקת שמן הזית העשיר בתכונותיו הבריאות והמזינות. הזית היה המקור הכמעט יחיד לשמן בעת העתיקה, ואף לגביו קיימות עדויות על נוכחותו בלבאנט במשך אלפי שנים. הזית מאריך ימים ביותר, ועד היום קיימים בארץ עצי זית בני מאות רבות של שנים.
• תמר - עץ התמר ופריו סיפקו פירות טעימים, הניתנים לשימור ארוך ("כותבת"), וחומרי גלם לבנייה שהופקו מגזע התמר ומענפיו. סיבי התמר החזקים שימשו לשזירת חבלים, ועליו שימשו לקליעת נצרים, סלים, מחצלאות וכלים שימושיים נוספים. התמר אינו מוזכר בשמו המפורש, אולם על פי הפרשנות במילה "דבש" מכוון המקרא לתמר, ממנו עשו את הסילאן, הוא סוג הדבש, שהיה בשימוש בעת ההיא.

המשותף למינים אלו הוא היותם ניתנים לשמירה לפרקי זמן ארוכים. משום כך ניתן להסתמך עליהם כמקור קבוע של מזון בחודשים שאין בהם תוצרת חקלאית טרייה. מינים אלו מבשילים לאורך השנה, החל מהבשלת החיטה באביב ועד הבשלת הזית והתמר בראשית הסתיו. סדר הופעתם בפסוק הוא גם סדר הבשלתם.
[עריכה] שבעת המינים במקורות

בהתאם לשיטתו כי מינים אלו הם המשובחים שבפירות בכלל ובפירות ארץ ישראל בפרט, ממשיל התנ"ך את עם ישראל לרבים מהמינים הללו:

• חיטה - עם ישראל נמשל לחיטה "בטנך ערמת חיטים"[1]. והסבירו חז"ל[2]: "והלא ערימות של אצטרובלין ושל פלפלין יפות מהן, ולמה נמשלו לחיטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין, ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל".

• גפן - "גפן ממצרים תסיע"[3]. לענבים - "כענבים במדבר מצאתי ישראל"[4]. וכן לכרם, במשל הכרם הידוע בישעיהו - "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידיד בקרן בן שמן... כי כרם ה' צבאות בית ישראל"[5].

• תאנה - "כבִּכורה בתאנה בראשיתה"[6]. "התאנה חנטה פגיה"[7] והסבירו חז"ל[8]: "התאנה חנטה פגיה אלו הצדיקים והישרים". שלמה המלך אף המשיל את התורה לתאנה - "נוצר תאנה יאכל פריה"[9]. חז"ל שואלים מדוע נמשלה התורה לתאנה ומבארים זאת באופנים שונים ביניהם: "מה עץ התאנה כל זמן שאדם מחפש בו מוצא בו תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם"[10]. "שרוב האילנות; הזית, הגפן, התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים"[11]. "כל הפירות יש בהם פסולת, תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכול. כך דברי תורה אין בהם פסולת".[12]

• רימון - "כפלח הרימון רקתך" [13]. חז"ל פירשו את הפסוק על הריקנים שבעם ישראל, כלומר על האנשים הפשוטים ביותר, שאפילו הם מלאים מצוות כגרגרי הרימון.[14].

• זית - "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך" [15]. ושואלים חז"ל[16]: "מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? - אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינם מתערבים עם אומות העולם".

• תמר - "זאת קומתך דמתה לתמר...אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו"[17] . חז"ל הבהירו מדוע נמשל עם ישראל לתמר - "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולבים להלל (לנטילת לולב בחג הסוכות), חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים - כך ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות[18].

שבעת המינים שימשו גם סמלים לפריון ולשפע: "אשתך כגפן פוריה"[19], "בניך כשתילי זיתים"[20], "צדיק כתמר יפרח"[21] ועוד.
[עריכה] שבעת המינים בהלכה ובמנהג

בהלכה היהודית התייחד מקום רב לשבעת המינים:
[עריכה] ביכורים

ההלכה קובעת כי את מצוות הביכורים אין לקיים אלא בפירות שבעת המינים[22]. חז"ל למדו זאת מהפסוק: ולקחת מראשית כל פרי האדמה [23]. מ"ם זו באה למעט, שרק חלקם של הפירות ראויים למצוות הביכורים, ולא כולם. הפירות הראויים הם איפוא שבעת המינים בלבד.
[עריכה] ברכות

פירות שבעת המינים נחשבים לחשובים יותר מפירות אחרים. מכיוון שכך, חלק ניכר מברכות הנהנין על המזון כפופות לחשיבותם וקדימותם של פירות שבעת המינים.
סימן לברכות וסדר קדימותן ניתן באמצעות ראשי התיבות מג"ע א"ש.

• - המוציא ומזונות - ברכות המוציא לחם מן הארץ ובורא מיני מזונות, הנאמרות על מיני מאפה העשויים מחמשת מיני הדגן - חיטה ובני משפחתה הכוסמת והשיפון, ושעורה ובת משפחתה שיבולת השועל. כאשר מונחים על השולחן מיני מאפה, יש לברך על מין המאפה ורק לאחר מכן על הפירות האחרים.
  אם מין המאפה הוא לחם, חלה, לחמנייה או פיתה, יש לברך ברכת המוציא ורק לאחר מכן על הפירות. כאשר הפירות הם חלק מהסעודה, אין צורך לברך עליהם כלל, שכן ברכת המוציא מתייחסת לכל הסעודה ולא לפת בלבד ופוטרת את כל שאר המאכלים והמשקאות מחובת הברכה. אך אם הפירות אינם חלק מן הסעודה, יש לברך עליהם לאחר ברכת המוציא. יוצא דופן הוא היין, שברכת המוציא אינה פוטרת מלברך עליו את ברכת בורא פרי הגפן, עקב היותו המובחר שבמשקאות.
  אם מין המאפה הוא עוגה, עוגייה, כעכים, מציות, חטיפים מלוחים ודומיהם, יש לברך עליהם ברכת בורא מיני מזונות לפני שמברכים על הפירות את ברכתם הראויה. זאת משום שהם המובחרים ביותר מבין שבעת המינים.

• גפן - ברכת בורא פרי הגפן - היא הברכה השלישית בחשיבותה, לאחר ברכות המוציא ומזונות. היא נתייחדה ליין, עקב היותו משקה מובחר ומשבעת המינים.
  כאשר על השולחן משקאות שונים, יש לברך תחילה בורא פרי הגפן, וברכה זו פוטרת את הברכה על שאר המשקים. אולם, כאמור, ברכת בורא מיני מזונות קודמת לברכת בורא פרי הגפן.
  לכללים המפורטים לעיל ישנו יוצא דופן מפורסם: כאשר עורכים קידוש בשבת, מברכים קודם על היין את ברכתו ורק לאחר מכן על הלחם או החלה. מטעם זה, בין השאר, נהוג לכסות את החלה בשעת הקידוש, שלא תתבייש, כביכול, מהשינוי שנעשה בסדר הברכות הרגיל בו איחרו את ברכתה לברכה על היין.

• עץ - ברכת בורא פרי העץ - הנאמרת על פירות האילן. גם לגביה קיימים דיני קדימה מיוחדים:
  כאשר פירות שבעת המינים מונחים על השולחן ביחד עם פירות אחרים במטרה לאוכלם, יש לברך את ברכת בורא פרי העץ עליהם ובכך לפטור את הפירות האחרים. כמו כן יש להם ברכה אחרונה המיוחדת להם - ברכת מעין שלוש "על העץ ועל פרי העץ" (למעט חיטה ושעורה, שברכתם האחרונה כאשר הם בתצורה של תבשיל או מאפה מקמח, היא: "על המחיה". ולמעט יין ענבים, שברכתו האחרונה היא "על הגפן").
  כאשר מונחים כמה פירות מהשבעה, יש לברך על המין הראשון ברשימה הבאה (ובכך לפטור את האחרים מחובת הברכה): זית, תמר, גפן, תאנה, רימון. סדר זה נקבע לפי קרבתם של שמות הפירות למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש".

רק לאחר מכן מגיעות הברכות על מאכלים שאינם משבעת המינים:

• אדמה - בורא פרי האדמה, הנאמרת על ירקות ופירות חד-שנתיים כבננה.
  ושהכל - ברכת שהכל נהיה בדברו, הנאמרת על מוצרי מזון שאינם מן הצומח או שצורתם הטבעית כצומח שונתה ללא הכר.

[עריכה] חג הסוכות

שימוש רב נעשה בעץ התמר בחג הסוכות; ענפי התמר הסגורים - הלולבים משמשים למצוות נטילת ארבעת המינים. הענפים הפתוחים והרחבים משמשים לסיכוך הסוכה. כאשר שבו ישראל מגולת בבל, קרא להם נחמיה לקיים את מצוות הסוכה: "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב"[24].
[עריכה] ט"ו בשבט

מתקופת האר"י, השתרש כמעט בכל תפוצות ישראל המנהג לאכול בט"ו בשבט מפירות שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל, זאת כסמל ליום הנקרא בלשון חז"ל "ראש השנה לאילן". בבתי ספר וגני הילדים במגזרים השונים, מהווה הוראת נושא שבעת המינים, חלק מהמערך הלימודי העוסק בענייני ט"ו בשבט.
[עריכה] שבעת המינים כמוטיב קישוטי


שבעת המינים במטבעות ישראלים


חביבותם של שבעת המינים בקרב יושבי הארץ באה לידי ביטוי בשימוש בהם כמוטיב קישוטי במקומות שונים. פסיפסים של בתי כנסת רבים שנחשפו, כוללים ציור של שבעת המינים או חלקם. בבית הכנסת הקדום בבית אלפא כלל הפסיפס את שבעת המינים, ובבית הכנסת בכפר נחום הם נחקקו על אפריזים קישוטיים[25]. מאז ועד היום משמשים שבעת המינים מרכיב בולט בוויטראז'ים וביצירות אמנות אחרות.
לעתים כלל השימוש במינים כמוטיב קישוטי מין אחד בלבד. על מטבעות ישראליים רבים מתקופות שונות הוטבעו שיבולי חיטה, ענפי זית וגפן, רימונים, ענבים ותמרים, עצי דקל וקרני שפע עם שבעת המינים. סמל מדינת ישראל כולל ענפי זית לצד המנורה.
יהודים רבים משתמשים בכרזות מאוירות או מצולמות של שבעת המינים לקישוט סוכתם בחג הסוכות, אחרים נוהגים לתלות פרי משבעת המינים בסוכתם. כיום מיוצרים פירות נוי סינתטיים דמויי שבעת המינים לקישוט הסוכות.

שבעת המינים אני יודע ..

על בית שמאי ובית הלל אתה לא מבין ?
מה יש להבין פה ? תקרא זה לא קשה ילד בכיתה ב' מבין מה כתוב שם

מעשרות

את המעשרות מפרישים לאחר שכל המלאכה נגמרה, וכמות התבואה נקבעה. את כמות המעשר מפרישים במדידה מדויקת - מנייה, מדידה או שקילה (האפשרות העדיפה).
על המעשר אמר רבי עקיבא: "מעשרות סייג לעושר" (משנה, מסכת אבות). חז"ל אומרים שבכל התורה אסור לנסות את הקב"ה לראות אם מתקבל שכר על קיום המצווה, אולם במעשרות מותר לבחון את הקב"ה. דבריהם מבוססים על הפסוק בספר מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת..."
[עריכה] מעשר ראשון

המעשר הראשון הוא עשירית מהיבול (שנשאר לאחר הפרשת התרומה) ומכאן שמו. המעשר הראשון ניתן ללוי על פי בחירת הנותן (טובת הנאה לבעלים). המקור למעשר ראשון בתורה הוא בספר במדבר בפרשת קורח (פרק י"ח פס' כ"א - כ"ד). המעשר הראשון אמנם ניתן ללויים אך הוא חולין גמור ומותר לכל אדם לאוכלו ברשות בעליו.
[עריכה] תרומת מעשר

כל לוי מפריש עשירית מהמעשר שקיבל כמתנה לכוהנים, כל דיני מעשר חלים גם על תרומת מעשר. המקור למצווה בפרשת קורח (במדבר י"ח, כ"ה - כ"ט).
[עריכה] מעשר שני

בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה צריך החקלאי להפריש מעשר שני בנוסף על המעשר הראשון. מעשר שני הינו מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם. על החקלאי לאכול את המעשר השני בקדושה ובטהרה בירושלים. את מעשר שני אסור לאוכלו באנינות ויש לאוכלו בטהרה. אם חושש החקלאי שהיבול ייהרס עד שיגיע לירושלים ויאכל אותו בקדושה ובטהרה, הוא רשאי להמיר את היבול בכסף (בתהליך הנקרא "פדיה") ולעלות עם הכסף הזה לירושלים ושם לקנות בכסף אוכל, ולאוכלו ב"קדושת מעשר" (ואסור לקנות עם הכסף משהו שלא לצורך אכילה ושתייה). ההגיון הערכי העומד מאחרי המעשר השני מיוחד ביחס לעומד מאחרי שאר התרומות והמעשרות: למעשה, האדם נותן את המעשר הזה לעצמו. המקור לכך מן התורה הוא בפרשת ראה (דברים י"ד, כ"ב - כ"ז)
[עריכה] מעשר עני

בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, במקום מעשר שני, מופרש מעשר עני, אשר ניתן כמתנה לעניים נוסף על שאר מתנות העניים המוזכרות בתורה. עם זאת, כדי למנוע סרבול מיותר, רשאי החקלאי להלוות לעני כסף, ולנכות את דמי החוב ממעשר העני, ובעצם להשאירו אצלו. המקור לכך מפרשת ראה (דברים י"ד, כ"ח - כ"ט)
[עריכה] ביעור מעשרות

החובה ליתן את התרומות והמעשרות איננה מיידית, והבעלים רשאים לחכות עד לזמן מתאים (עד שכהן מסוים יגיע, עד שתצטבר אצלם כמות משמעותית, וכו'). עם זאת, אם הוא לא נתן אותן לפני שעברו שלוש הרגלים, הוא עובר על מצוות "לא תאחר לשלמו". מעבר לזאת, בערב פסח של השנה הרביעית והשביעית למחזור השמיטה, חלה חובת ביעור מעשרות, בא חובה לתת כל מעשר לבעליו או "לבערו" (בדומה לביעור חמץ, אין חיוב של ביעור באש דווקא, אלא כל השמדה).
בזמנינו שאין מצוי להשהות פירות תרומה ומעשר אלא מיד משליכים אותם או נותנים אותם לכהן, עיקר מצוות הביעור מתקיימת בחילול מעות מעשר שני על מטבע בשווי של פרוטה ואיבוד מטבע זו, על ידי חיתוכה או התכתה. במקום הצורך אפשר גם להקל לחלל את המעשר על פרי ולא מטבע, ולאבד את הפרי.
[עריכה] וידוי מעשרות

על פי האמור בתורה, אחרי ביעור המעשרות יש לומר "וידוי מעשרות" ובו מצהיר האומר על שקיים את המצוה כדינה, ומודה לבורא על הפירות שנתן לו ועל ירושת ארץ ישראל בכלל.
בפירוש המונח "וידוי מעשרות" נחלקו האחרונים אם הוא משורש וידוי על שלא נתן את התרומות והמעשרות מיד אלא המתין עד זמן הביעור, או שהוא משורש הודאה, על שם שמודה בו לבורא.
מצוות וידוי מעשר נחלקו בה הראשונים אם היא נוהגת בזמן הזה, שהרמב"ם (מע"ש פי"א ה"ד) כתב שבין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות, וכן פסק בשו"ע (יו"ד סי' שלא סקמ"ב). אבל הראב"ד כתב שהוידוי אינו אלא לפני ה', ואין לפני ה' אלא בבית. וכך מנהג בני אשכנז שאין נוהגים במצוות וידוי בזמן הזה וכדעת הראב"ד. אך הרבה מגדולי הדורות כתבו שראוי לקיים מצוה זו גם בזמנינו, והאריך בזה האדר"ת בקונטרס שחיבר בשם "אחרית השנים" שהודפסה בעילום שמו, וביאר שם שראוי להנהיג אמירת וידוי מעשרות בציבור. ויש הנוהגים לומר בשביעי של פסח מנוסח הוידוי מ"בערתי הקודש מן הבית" עד "ארץ זבת חלב ודבש", ולדברי האדר"ת נכון שיקראו בספר תורה פרשת "כי תכלה לעשר" עד "זבת חלב ודבש" בציבור במנחה של שביעי של פסח, אם קודם תפילת מנחה או אחריה (ארץ ישראל שם ס"ה-ו). ועוד כתב האדר"ת באחרית השנים (פ"ד ה"ד סק"ד) שראוי לקיים דין לפני ה' בזמן הזה בבית הכנסת ובבית המדרש שהוא מקדש מעט, והשכינה שורה שם, ושפיר נקרא לפני ה', וכל שכן מי שזוכה לבא להתודות לפני הכותל המערבי שאמרו חז"ל שלא זזה שכינה ממנו, שודאי חייב ללכת לשם ולהתוודות.
[עריכה] תרומות ומעשרות בזמן הזה

בזמן הזה, אין מפרישים תרומות ומעשרות כדין המקורי, וזאת מכמה סיבות:

1. ישנו ספק לגבי יחוסם של הכהנים.
2. אף אם נמצא כהן מיוחס, ההלכה כיום היא שכולם נחשבים טמאי מת מספק, ומאחר שאין כיום אפר פרה אדומה, אין אפשרות להיטהר.
3. אף לגבי יחוסם של הלויים ישנו ספק.
4. אכילת מעשר שני מותנית בקיום בית המקדש.

לפיכך, הנוהג כיום הוא שהתרומה ותרומת המעשר, שאסורות באכילה ובעלות קדושה, מוצנעות בצורה מכובדת (בדרך כלל על ידי הנחתן בפח הזבל, לאחר עטיפתן בשקית אטומה). מעשר ראשון, אשר אינו בעל קדושה, מופרש רק באופן סמלי (הגדרת חלק מסוים של הפירות בתור מעשר) ואינו ניתן ללוי, על פי הכלל ההלכתי "המוציא מחבירו עליו הראיה", כלומר, על הלוי להביא הוכחות לכך שהוא אכן לוי - דבר שאינו מצוי בימינו. נטל תרומת מעשר עובר לבעל הפירות והוא רשאי לאכלן לאחר שהופרשו מהן תרומת מעשר (מעשר מתוך המעשר = אחוז אחד מסך הפירות). מעשר שני שאינו ניתן לאכילה "מחולל" על גבי מטבע. בשונה מב"פדיה" שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר. לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות רשאיים באכילה, אך יש לנהוג במטבע בקדושה. מעשר עני הוא למעשה היחיד מבין המעשרות שנוהג גם היום, ללא שינוי.


רות חנוכה - מוסיף והולך או פוחת והולך?
"היתה לו מנורה קבועה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת
מוסיף עליו שכנו משמאל ומדליק אותו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול". הדלקת נרות
חנוכה לאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל. כיצד יש לפרסם את הנס - ב'כח' או שמא ב'פועל'?
ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודת הקודש של האדם?


מפורסמת המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי לגבי מספר הנרות שיש להדליק בכל אחד מימי חג החנוכה:

בית שמאי: ביום הראשון מדליקים שמונה נרות ובכל יום מפחיתים נר אחד - "פוחת והולך".

בית הלל: ביום הראשון מדליקים נר אחד ובכל יום מוסיפים נר אחד - "מוסיף והולך".


והמפרשים מסבירים את הטעמים לכל אחת מהשיטות:

בית שמאי - "פוחת והולך":
1. מספר הנרות כנגד ימי החג שנותרו עד לסיומו.
2. כנגד הפרים שהקריבו בבית המקדש בחג הסוכות - בכל יום הקריבו פחות פרים מביום הקודם.

בית הלל - "מוסיף והולך":
1. מספר הנרות כנגד ימי החג שעברו.
2. בקודש 'מעלין' ולא מורדים.


מאחר ושתי השיטות שקולות זו כנגד זו, יש לבדוק האם הנס של נרות חנוכה היה באופן של הולך וגדל מיום ליום
או להיפך:

* בשנה בה אירע הנס, לא ידעו לכמה ימים יספיק השמן שבפך וכל יום נוסף שדלקה בו המנורה הגדיל
את עוצמת הנס. כלומר לעיני הרואים היה הנס הולך וגדל מיום ליום. (מתאים לשיטת בית הלל).

* קביעת חג החנוכה לזכר הנס, לא היתה באותה שנה, אלה בשנה שלאחריה. אז כבר ידעו כי השמן שבפך
הספיק לשמונה ימים - מיום שנמצא הפך. כלומר מהיום השני יספיק לעוד שבעה ימים וכן הלאה - פוחת
והולך מיום ליום (מתאים לשיטת בית שמאי).

לשיטת בית שמאי, יש לנהוג בעניין כפי שהוא ב'כח' (הפוטנציאל הגלום בו). לעומתם בית הלל סוברים כי
יש לנהוג בעניין כפי שהוא בפועל - לפי מראה העיניים, רוב העולם נוהג לפי מה שעיניו רואות - הנס גודל
מיום ליום. מאחר והסיבה להדלקת הנרות החנוכה, היא פרסום הנס - כפי שהוא התרחש בפועל ממש,
לכן נוהגים בשיטת מוסיף והולך.


הרבי מליובאוויטש מבאר, כי כל המחלוקות בין בית הלל לבית שמאי הן בעלות אופי זהה - ה'בפועל' לפי
בית הלל, לעומת ה'בכח' לפי בית שמאי. ומכאן נגזרת התייחסותם לעבודת ה' של האדם:

בית שמאי סוברים, כי מי שנפל ברשתו של היצר הרע ורוצה לשוב בתשובה. ראשית עבודתו צריכה להיות
באופן של 'סור מרע' - מלחמה כוללת על היצר הרע. באופן זה כבר מההתחלה האדם יזדקק לאור גדול, אבל
לאט לאט ככל שיתגבר הצד הטוב הוא יוכל להסתפק באור נמוך יותר.

בית הלל סוברים כי ראשית העבודה צריכה להיות באופן של 'ועשה טוב', להתחיל מיד את עבודת הקודש
גם בעת שהרע עדיין בתוקפו, להתחיל באור אחד קטן, ובע"ה מצוה גוררת מצוה, האדם יגביר את מאמציו
בקודש והאור ילך ויגבר.

יסייע הקב"ה את כל עמו ישראל ובעת הרצון הזו של חג החנוכה הבא עלינו לטובה. כל אחד ואחד מאיתנו
יוציא מהכח אל הפועל את הטוב הטמון בו ונזכה לחשוב, לדבר ולצעוד בדרך ישראל סבא באופן של מוסיף והולך.

אי אפשר תשובה וזהו ?

יו איזה ישן זה מורשת.

ויא עצלן, יש לך אינטרנט תשתמש בו בחוכמה, מה אתה נותן לאחרים לעשות את העבודה שלך
כנס לויקיפדיה תעתיק משם מה הבעיה...
מה שעשית פה זה כמו לקחת מסרק להחזיק אותו באוויר ולבוא עם הראש במקום עם היד

במקור פורסם על ידי Joly

בואנה אתה אחד הסתומים.. הוא הביא שם 8 שאלות על ט"ו בשבט ואתה שואל ב-7 לאיזה חג הוא התכוון? אתה חתיכת מפגר ראסמי אה?
ובואנה עכשיו אני קולט שהבאת פה שאלות שקיבלתי לשיעורים בכיתה ד', מה הולך פה אנשים מי הביא אותך לפורום??????????????????????????

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

מורשתתתת חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מורשתתתתתתתתתת!!!@!