מעשה בקבוצת ילדים, אשר שיחקה על החול שבשפת הים.
הם בנו ארמונות, וסללו כבישים, והקימו מגדלים. לפתע, קם אחד הילדים ממקומו והשקיף אל עבר הים, אל עבר המרחבים הפתוחים.
בקצה האופק, הופיעה אנייה גדולה- אשר החלה מתקרבת אט-אט, עד שצלילה ניכרה בברור.
כאשר הבחין הילד בקצה האונייה- רץ בשמחה אל עבר הים, תוך שהוא מנפנף בידיו הנה והנה.
עובר אורח, אשר הבחין במעשיו של הילד- ניגש אליו ושאל: "ילד קט, מה אתה עושה?", והילד השיב: "מנפנף לרב החובל!!".
"ומדוע סבור אתה שרב החובל יבחין בניפנוף ויתחייס אליהם?" - הוסיף עובר האורח והקשה, והילד השיב בביטחון גמור: "אין לי ספק. רב החובל יבחין, ויתייחס!".
"רב החובל הוא אדם חשוב מאוד, ואינו מתייחס לילדים משחקים" - ניסה עובר האורח להסביר, אולם הילד בשלו...

הוא ממשיך לנפנף תוך כדי שהוא משיב ואומר: "נכון, אבל ר-ב ה-ח-ו-ב-ל הוא א-ב-א ש-ל-י!"...
כעת, הכל היה ברור..אם רב החובל הינו האבא של הילד- הוא אמנם יבחין בו, שכן האבא יחפש את בנו על החוף!!

והדברים נוגעים אלינו...

העולם הזה דומה לחוף. אנשים משחקים על החוף: אוספים צדפים- הבלי עולם הזה, כסף, מותרות והנאות שונות. אחרים משחקים מישחקים- נהנים מכבוד, תאוות וכיוצא בזה.
אולם, יש ילד פיקח שעומד ומנופף לרב החובל, לקדוש ברוך הוא!, אשר הוא אבא שלנו!!!

הילד הזה יודע שהקדוש ברוך הוא עובר בעשרת ימי התשובה- כמו שנאמר (ישעיה נ"ה ו'): "דירשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב"!!, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא יבחין בו בוודאי- שהרי הוא אבא שלו!!
הוא מנופף ומשתדל לעשות מעשים טובים, לשוב בתשובה, תוך שהוא ממתין לניפנוף של תשובה מאבא שבשמיים- אשר יענה כנגדו ויאמר סלחתי! אשר יביא לו מתנה ממרחקים- שנה טובה ומאושרת!!

הילד הזה- הוא אשר יזכה לכל טוב, ואנו, כל אחד ואחד מאיתנו- יכולים להיות הילד הזה...