מהם לימודי קבלה?
מה מלמדת אותי חכמת הקבלה?
למי מותר ללמוד קבלה?
מה מקור האזהרות והאיסורים על לימודי קבלה?
איך ישפיעו עליי לימודי קבלה?


חכמת הקבלה היא מדע. להפתעתי גיליתי כי בניגוד לתדמית המיסטית שדבקה בהם, לימודי קבלה הם פתח להכרת פסגת המחשבה האנושית. לימודי קבלה משלבים בין הלימוד השכלי, העיוני ובין חוויה רגשית ואישית. בימינו לימודי קבלה מותרים ואפילו הכרחיים בכדי לקדם את האדם הפרטי ואת האנושות ככלל אל מטרת חייהם. אם מטרידות אתכם שאלות בנוגע למשמעות החיים, תגלו כי בחכמת הקבלה תמצאו תשובות מבוררות לשאלות אלו. עם הלימוד תגלו שמתעוררות בליבכם שאלות נוספות, חדשות, שאלות שעוזרות לאדם להתקדם בנתיב הרוחני למציאת שורש נשמתו והבנת תפקידו בחייו.

מה מקור האזהרות והאיסורים על לימודי קבלה?
כאשר מוזכרים לימודי קבלה, ניתן לשמוע בהזדמנויות שונות אמירות כמו: אפשר להשתגע מלימודי קבלה, לימודי קבלה אפשריים רק מעל גיל 40, גבר חייב להיות נשוי לפני שמתחיל בלימודי הקבלה, לימודי קבלה אסורים לנשים, אי אפשר ללמוד קבלה לפני שבקיאים בהלכות, קבלה מחזירה בתשובה או שחייבים לדעת "פשט" ו"רמז" לפני שלומדים "סוד". המקור לחששות הללו נובע מפחד של פלגים מסוימים בציבור, שבגלל לימוד הקבלה, יעזבו שומרי המצוות את קיום התורה והמצוות. אך אנו רואים שחזרה בשאלה זו תופעה שקיימת כבר כמה דורות ללא כל קשר לקבלה.

מצד החילונים לעומת זאת, ישנו פחד שלומדי הקבלה יחזרו בתשובה. אולם אנו רואים שלמרות שישנו כיום גל גדול של חזרה בתשובה, רק מעטים מאד חווים אותו בגלל שהם עוסקים בקבלה, מרביתם עוברים את החזרה בתשובה במסגרות הרגילות של הדת.

במהלך הדורות האחרונים, גדולי האומה ורבנים כמו הרמח"ל, הגר"א, הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב, הרב קוק, בעל הסולם ועוד רבים אחרים, התריעו וצעקו כי הגיע הזמן בו כל אחד חייב להעמיק בלימודי הקבלה, כי לימוד תורה ללא קבלה היא כגוף ללא נשמה. כבר לפני כחמש מאות שנה כתב האר"י הקדוש, שמזמנו והלאה לימודי קבלה מיועדים לגברים, נשים, ילדים, גויים - כולם יכולים ואף חייבים ללמוד קבלה.
"וכשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות הגאולה, ובאותו הזמן תגלה לכל" (ספר הזוהר, פרשת וירא דף קלז, אות תס)
כל גדולי הקבלה פה אחד צועקים, ככרוכיה, שכל זמן שמסלקים מאורייתא את רזיה ואינם עוסקים בסודותיה, מחריבים את העולם. (הרב ראי"ה קוק, אגרות ב', רלא')