היום תאריך 16 בספטמבר הלכת לעולמך בשעה 6 וחצי היום הכי שחור החיים שלי.
התקשרו אלינו מהבית -חולים אמרו לי שמצבך קשה התקשרתי לאבא אמרתי לו הוא בא ואסף אותנו אני אחותי ואימא שלי נסענו ביחד לראות אותך בתקווה שנוכל להיפרד , הגענו לשם הרופא הראשי דיבר עם ההורים שלי המראה שלהם על הפנים העיד שכניראה זהו נגמר אני לא יראה את סבתא שלי יותר.
הם נכנסו לחדר אבא שלי פרץ בבכי הוא אמר לי הילה אם את מסוגלת תכנסי ותיפרדי מסבתא , נכנסתי ראיתי את אימא שלי עומדת מולה מול הגופה של סבתא שלי נכנסתי ראיתי אותה מכוסה בשמיכה שוכבת חסרת חיים אימא שלי יצא השאירה אותי לבד הסתכלתי במשך 5 דקות אפילו יותר על פניך המכוסות שמיכה זה היה כבר קטע שלא יכולתי לשלוט על עצמי פרצתי בבכי נשקתי אותך במצח ונפרדתי לשלום.
מחר תתקים הלוויה שלך , אני מקווה שאת נמצאת במקום טוב יותר שאת לא סובלת יותר.
יום נבוא וניפגש שוב, אוהבת אותך מאוד ואני לא ישכח אותך
הילה.
כתבתי את זה בשביל לפרוק את מה שעובר עלי עכשיו כי אני לא רואה שום דרך אחרת להתמודד עם מה שנחת עלי היום וכניראה ילווה אותי לשארית חיי.